הפסיקי לומר לעצמך שאת לבד בעולם. הפסיקי לומר לעצמך שאין לך
אף אחד. אני  כרוח רפאים, רדופה במקום רודפת... את מביטה דרכי
בעודי מנסה לרפא את לב הקרח הטהור שלך.
הפסיקי לומר שאין לך איש בעולם. הפסיקי לומר לעצמך שלא תהיי
כלום, ואולי תהיי משהו.
הפסיקי לבטל את מילותיי המתיימרות ואת נפשי המיוסרת בידיי
שלי...
אם אין לך כלום, יש לך אף אחת.
אני אף אחת שלך.
אני כאן ואני לא אלך ולא אנטוש כי אינני מסוגלת. ואני מאמינה
בך. באמת.
הפסיקי לומר לעצמך שאת אדם רע ושאת לא ראויה לקרבת בני האדם.
עד קצה הארץ, עד שאפול אל תהום אינסופית, להבות וגחלים לוחשות,
עד קצה הקיום ארדוף אחרייך.
ולא תוכלי לי, לא תוכלי להביס אותי או להתחמק ממני מפני שכוח
הרצון שלי התגבר על קשי עורף, רעים וקפואים ממך.
הפסיקי לומר לעצמך שאת לבד.
כולנו הרי לבד, בסופו של דבר, אין לנו איש מלבד עצמנו... ואם
את עצמנו נאבד לא יהיה לנו דבר...
יודעת אני כי רוצה את בכך, רוצה את במותך שלך ובסיום חייך חסרי
החן...
אם לא למענך תישארי על פני האדמה,למעני הישארי...
צופה אני לך עתיד בוהק ומבריק ויפה מאין כמותו... צופה אני לך
חיים מלאים עד סופם, גדושים ורוויים ובלתי נשכחים... אך יודעת
אני כי תסבלי על כל צעד ושעל, על כל מילה שתיאמר או ריב שיעלה
על שרטון...
יודעת אני כי את גיבורה בעל כורחך, ונזר קוצים מפואר על ראשך,
מעטר את נפשך הדומעת.
הפסיקי לומר לעצמך שאין לך איש בעולם. הפסיקי לומר לעצמך שאת
לבדך...
קול ההמון, שאון בכיים, והאורות הארורים... לא יכולתי,
נמלטתי...
בעת סגר... שנאת אנוש... את יודעת במה מדובר.
את לא לבד, לעולם לא תהיי כל עוד אני כאן.
אני כרוח רפאים, עוברת דרך קירות, יודעת מה שאנוש לא עיסקו
לדעת... נעלמת, אבודה.
בקול רפה אזעק אלייך וקולי עד שמי העדן יגיע... כאבי יזין
נפשות מלאכים...
מה לי בחיים אלה אם אין לי עם מי לחלוק אותם? מה לי באהבה
ובשנאה אם לא אוכל להתלונן עליהם?
מה לי באוייבים אם אין לי בני ברית לחלוק עימם סודות
מלחמה...?
הבריתות עייפות הן, רעועות ובלתי יציבות... ועדיין עדיפות הן
על מלחמה מתמדת.
הפסיקי לומר לעצמך שאין לך ידיד ורע בעולם. אני לוקחת זאת
כעלבון אישי.
במקום נרדפת היי רודפת. אולי האדרנלין ישפר את מצב רוחך.
ואולי לא.
עודני כאן לצדך, בכל זמן ובכל מצב, לקריאתך אענה, אך אינך
קוראת! מניחה את כי חיי עמוסים מלהכילך... אין אמת בכך. עודני
כאן, אם תזדקקי לי, מוכנה לענות לקריאתך, אך יהיה עלייך
לקרוא!
יהיה עלייך לקרוא...
שלא אאבדך דרך שאיבדו רבים וטובים את יקירי נפשם.
ואין טעם במילותיי הנמלצות אם לא תקראי.
שאי קולך.
אינני כותבת לטובת עצמי. כותבת אני בכדי שאחרים (קרי: את)
ישמעו את זעקתי.
שמעי את זעקתי.
אינך לבדך לעולם.
הפסיקי לומר לעצמך שכך הדברים, ויחדלו מהיות.