|
ודאי אשוב אחרי דמעות
בדרך שאינה מוכרת
ואגע עם נפשי בצמרמורת הכאב
פעם באת מלאת פחדים
בכית על יום שעבר
בשדות התמימות
הימים יעברו אז אין סיבה לברוח
מכול מקום שבו נמצא קצת אהבה
זה ברור שנמות אז אין סיבה לברוח
מכול מקום שבו ישנה קצת אהבה
ודאי אנשוב אחרי דמעות
בין טיפות מפל הזמן
ואבין דברים שונה מארז החיים
פעם באת, פעם בי לב
בחרת לך יום לחיות
וניסיתי להבין |
|
|
זה התחיל כבר
בגיל חמש. ממש
בהתחלה, עם
הפרסומת הראשונה
שלי לקונדומים.
כבר אז הבחנתי
בשינוי במדיניות
של סוכנות. אני
זוכרת איך צעקתי
על הסוכן שלי,
על למה הוא מביא
לסוכנות ילדות
קטנות שלא
מוכנות לעולם
הזוהר התככני.
וצדקתי. אפילו
אמא שלי אמרה.
דוגמנית בפרץ
נוסטלגיה. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.