א-החוקר, מרכוס אנדרסון
ב-הנחקר, יוהן שרדינגר
א: שלום אדוני, אני הוא החוקר שלך להיום, מרקוס אנדרסן.
ב: נעים מאוד, יוהן שרדינגר.
א: האם אתה יודע מדוע נעצרת?
ב: אין לי שום מושג! אולי אתה תסביר לי?
א: יש לנו הוכחות לכך שהיית שותף בתכנון פיגועים.
ב: מה זה פיגועים, תזכיר לי?
א: אתה יודע, הפיצוצים האלה בישראל, מתים שם אנשים וכל זה...
ב: מה פתאום?! אני אדם שוחר שלום ושומר חוק וסדר!
א: בטוח?
ב: כן! נשבע לך בכל היקר לי!
א: טוב... אתה מכיר את תומאס ביור'קלנד?
ב: לא.
א: תכף גם תגיד שהשם נאסר פארוק עוביידה לא מזכיר לך כלום!
ב: מה פתאום? מעולם לא שמעתי את השמות האלו.
א: ומה עשית בתאריך 15/2/99 בשעה 10:30 בערב?
ב: מאיפה אני זוכר,זה היה ממש מזמן.
א: לא נפגשת עם תומאס ונאסר?
ב: מה פתאום? אמרתי לך, אני לא מכיר אותם אפילו.
א: (לוחש לעצמו בשקט) איזה באסה שאסרו על לחץ פיזי מתון.
א: אולי בכל זאת תספר לי משהו מרצונך החופשי?
ב: לא יודע על מה אתה מדבר.
א: בבקשה! בבקשה! תן לי מידע על טרוריסטים! אנשים חפים מפשע
עלולים למות!
ב: אין לי מה לספר.
א: נו לפחות תוציא כמה שמות, שיהיה לי מה לכתוב בפרוטוקול.
ב: כבר אמרתי לך! אני לא מכיר שום תומאס ושום נאסר!
א: אתה משקר!
ב: תוכיח. חובת ההוכחה חלה עליך.
א: יש לנו הקלטות של שיחות שלך, תשמע (לוחץ על פליי בטייפ).
ב: זה לא הקול שלי.
א: זה כן.
ב: זה לא.
א: טוב, אם אתה אומר, מי אני שאתווכח. אתה בטוח במאה אחוז?
ב: כן.
א: משחק אותה אגוז קשה אה? נראה אותך מסתדר שבוע בלי טלויזיה
ועיתונים.
ב: אסור לכם,זו הפרה של סעיף 4.2 באמנת ז'נבה,הנה כתוב כאן...
(מחפש בכיסיו דבר מה ולא מוצא) יש לך אולי עותק?
א: כמובן. (ניגש לקיר,עליו תלוי מעין מעמד עיתונים ובו חבילת
עותקים של אמנת ז'נבה, לוקח עותק אחד. מעל תלוי שלט "אסיר-דע
את זכויותיך"
חוזר חזרה ומושיט את הדף לנחקר)
ב: (מעיין בנייר) הנה כתוב כאן במפורש : "האסיר/ה יהיה/תהיה
זכאי/ת לגיש/ה חופשי/ת/ה לכלי/ות התקשורת, לרבות רדיו
וטלויזיה, כולל ערוצים פורנוגרפיים בתשלום, שיסופקו לאסירים
מעל גיל שמונה עשרה בלבד).
א: וואלה? (בשוודית) איזה באסה, מה נעשה עכשיו? אולי שידרוג
לתא דלוקס ישכנע אותך לתרום קצת מידע?
ב: אולי שחרור,שלושים אלף דולר בשטרות בלתי מסומנים ומקלט
מדיני בנורבגיה?
א: רגע, אני אשאל את האחראי (יוצא וחוזר כעבור חמש דקות).
מצטער,לפי החוק מותר לנו לשלם עד שמונה עשר אלף דולר לאסירים
תמורת מידע.
ב: טוב שיהיה. יש לכם מזל שאני במצב רוח טוב היום.
א: אוקיי, (מושיט טופס) תחתום כאן וכאן (מגיש לאסיר עט נובע).
ב: (מושיט ידו לקחת את העט, נדקר באצבעו ודם מתחיל לזלוג
ממנה).
א: רוצה פלסטר? |
