"את פשוט מושלמת" הוא אמר וחייך,
הוא לא הוסיף עוד, רק שתק וליטף.
ניסיתי לחייך בחזרה, וזה לא הלך,
ולבסוף לחש "אותך, לעולם לא אשכח".

העברתי ידי על עיניו, הן דמעו,
הוא לא בכה, אך את דמעותיו מרחוק שמעו,
לא היה הרבה לומר, לא ידעתי מה להגיד.
"בבקשה" התחנן, "אל תבקשי שאהיה לך לידיד".

הכל היה מוכן מראש, דקלמתי זאת ימים,
אך המבט שלו גרם לי להשאר, אותו מבט התמים.
הידיים שלו עטפו אותי בחום ואהבה,
הם פרות האהבה, אדם וחווה.

לבסוף, לאחר שתיקה ארוכה ובוכייה,
היא התנתקה מהלב שאליו היתה שבוייה.
הוא הבין כי זה הסוף, אין דרך חזרה,
בשניה אחת שני לבבות היא שברה.