היא תכננה את הכל לפרטי פרטים,
הזמינה אולם, צלם, תקליטן ואפילו תפרה בגדים.
הכל היה מוכן, אך הייתה בעיה,
חתן לה לא היה.

בא הרגע המיוחל שלו ציפתה,
בדקה שאין שום טעות  ואמרה לאלוהים תודה.
הגיעה לאולם בשמחה ובששון,
צעדה לעבר החופה נעמדה לפניה,
ועלתה בצעד ראשון.

היא עמדה בחופה בשמלת הכלה כולה בודדה,
לא מבינה שיש לה בעיה כבדה.

זה אולי כי הייתה כבר בת שלושים,
וההורים בה כבר מתביישים.
זה אולי בגלל לחצי הסביבה,  
כאשר ראתה את חברותיה מצאו אהבה.
זה אולי כי אף בחור שהיה לה לא רצה להתחתן,
זרק אותה כמו כלב ונתן לה להתחנן.

חורה הביתה בעודה אוספת הדברים,
מנסה לדמיין הכוס מתנפצת עם מלא שברים.
נשכבת במיטה מנסה להירדם,
חושבת על היום שעבר ועל היום הקודם,
פתחה  את עיניה כולה לבנה,
היא סוף סוף הבינה כי מעולם לא התחתנה.