עוד אשוב אל חיקך ביידיים קרות,
בו היום, ועייני מושפלות עד עפר.
נושאות מאי שם משפטים ושורות,
שאיש בעולם מלבדי לא זכר.
עוד אנקוש על דלתך, מלילות מוזנחים,
פולח צילן של שנים אבודות.
אז אאיר את עינייך באלף פרחים,
שמניצן של אמת צלחתי לבדות.
כי הרהורי שעלו בי לרגל גשמים,
הבטיחו לי בוקר שיותר לא אשוב.
אך דרכי לא מצאתי בין לילות לימים,
ועל כן בו הערב כסית אותי שוב.
והסתיו שהביא בשורותיו ממרחק,
לא ידע לבשר את שובה.
וליבי שפעם לה, רק שתיקה הוא צעק,
אל הסתיו, אל הסתיו, לא הייתה לי תשובה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.