רציתי לשלוח אליך רצים דחופים ואיגרתי בידם:
הנך יפה רעייתי, הנך יפה עינייך יונים.
את חבצלת השרון, את שושנת העמקים.
טובו דודיך מיין, וריח שמניך מכל בשמים.
מה יפו פעמייך בנעלים, חמוקי ירכייך כמו חלאים.
אך ברחתי לי ודמיתי לעופר האיילים על הרי בשמים.

ואמרתי אשגר לה שלוח, שישנה בפניה דיבור של טעם:
אבוקה הנך בידי, שמצילתני מן הפחתים ומן הקוצים.
כליל של ורד את, תאנה בכורה, מאכל של מלכים.
בין אור לצל, כוס של כסף צרוף  מרימון בו גרעינים.
יאמרו שבחך ארבע מאות זוג של חכמים.
וסופי שפרשתי והלכתי לבקע לי עצים.

לבסוף הנחתי לשון תורה והנחתי לשון חכמים,
ואמרתי לך, היי, אהבת חיי, אש חלצי,
תני לי להניח על שדייך את שפתי,
תני ואבוא בך כסכין המחרשה לאחר הגשם הראשון.