דמעה,
רוצים רק להיות ביחד..
לא פחות,
לא יותר,
ובכל זאת-
מנתקים.
בעיות משוחחות
כאילו יולדות עוד
רק גודלות וגודלות.
ואני מדמיינת מיני סיטואציות
בחדר במסעדה.
והוא אומר שהוא מבולבל
ואני גרמתי לכך
ושוב הדמעה-
הפעם משמחה.
תלתלים יפים
קול מהדהד
ופנים
שצריכה לשער
ו..בכל זאת.
והדמעה-
מאיפה היא צצה?
"על מה ולמה כל המהומה?"
על הבעיות?
סיטואציות שלא היו?
או על הצפייה שהזמן יעבור?
והוא לא עובר!
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.