שפוף ונפול פנים
היית מבכה אותי.
כי באתי עד הלום למענך
כבתוך חלום.
אך תם החורף
וגשם של אביב
נושק ראשי המאפיר
שוטף פניי.

כשפארק "מונסו" לובש ירוק
מפשיר גופי מכל הכפור הזה
וכנסיית "מונט מרט"
יפתה לי אף יותר
כעת, משאינך.

התשמע אהובי?
יחפות תתופפנה רגליי
עת אחוג במחול סמטאות הבירה
ושיכור מתנודד לי ישיר סרנדה
"סה לה וי, מון אמור, סה לה וי"
dis moi oui

הו פריז יפתי
איך ידעת להפשיל מגופי
כל עלי השלכת,
איך הסתרת מעיניי
צחנת הביבים בקרבך,
וכיסית בשמיכת האורות
שאשן.