תמיד היית אומר- "מה שאני הכי אוהב בך, זה שאת לא יודעת לשקר",

ואחרי זה היית מנשק אותי. זוכר?
תמיד ידעת מתי אני אומרת מילים של סתם, ומתי אני מתכוונת
באמת.
היית אומר- "זה כתוב לך בעיניים, הן לא יודעת לשקר",
ואחרי זה היית מנשק אותי. זוכר?
כששאלת אותי "את אוהבת אותי?" הינהתי בחיוב, ולא היה צורך
לדבר, אתה ידעת,
תמיד ידעת.
היית אומר לי " אני אוהב שאת נוגעת בי, אני יודע כמה את אוהבת
אותי,
המגע שלך לא יודע לשקר",
ואחרי זה היית מנשק אותי, זוכר?

גם כשנפרדנו, ואמרתי "לא אכפת לי יותר", לא היה לך צורך ביותר
ממבט אחד,
וידעת מיד... "את לא יודעת לשקר", חזרת על אותו משפט מוכר,
נשקת לי את
אותה הנשיקה המוכרת, והלכת ממני. הלכת, וזה בכלל לא היה
מוכר...

אבל היום, היום למדתי לשקר, כששאלת אותי "את עוד אוהבת אותי?"

הינהנתי לשלילה, ואתה לא ידעת...
לא ידעת שלמדתי לשקר ביום שבו הלכת ממני.