יקר שלי!
מה אני כבר יכולה לעשות כשפעם אתה אומר לי שרגשית, אתה לא יכול
להיות איתי ושבוע לאחר מכן אתה אומר לי שאתה אוהב אותי ונוגע
בי כמו שנגעת רק אז, כשאהבת באמת?
אני צריכה להאמין לך? לבטוח בך? להסתכן בפתיחת הפצע
הכמעט-מגליד הזה מחדש?
אני מניחה שאתה יודע שאני אוהבת אותך, גם כשאני אומרת שאני לא
מרגישה כלום.
ובכלל - הכוח שיש לך עלי - הכוח שלפעמים אתה מנצל אותו לרעה
(ואני מבינה שאתה לא עושה את זה בכוונה - בפנים אתה בנאדם טוב,
אתה לא רוצה לפגוע בי) - רק מתעצם.
ועכשיו אנחנו בתקופה טובה יחסית. אתה מתקשר, נפתח, מחייך
אלי...
היינו בתקופות טובות יותר - אתה זוכר איך היינו מבריזים מבי"ס
לכמה שעות, רק כדי להיות ביחד? כמה שאהבתי אותך אז..כמה שאתה
אהבת אותי..אף פעם לא הרגשתי בכזאת עוצמה.
והיו גם תקופות רעות - כשעזבתי אותך, כשלא דיברת איתי, ובסוף,
כשהתחלנו לריב על הכל - אף פעם לא הרגשתי בכזאת עוצמה.
ואני נחרדת מהמחשבה שיהיה לזה סוף מתישהו - שתהיה לך מישהי
אחרת ושתתאהב בה - שתרצה בה יותר ממה שרצית בי. כמה זה יכאב.
ולך... כאב? כאב לך כשהייתי עם אלעדי או עם מייקי?
אני לא כועסת, אני רק מפחדת. |
