יש לפעמים כשאני סתם כך עם עצמי,
אני נזכרת תמיד בשירות הצבאי,
במדים הירוקים המעיקים,
בסנדלים המאובקות, בריתוקים.

אני זוכרת אז את הריחות והקולות,
את המג"ד והרופא, את החיילות,
מיטה צבאית קטנה כ"כ קשה,
אני זוכרת איך לראשונה אהבתי אשה.

אני זוכרת מרפאה בליל חמים,
באת אליי דומעת, יצאת עם חיוכים.
החזקנו בידיים, הבטנו בזריחה,
במשטח גילית לי שאני הנסיכה.

ובחוף אילת, בשמלה כה פרחונית,
שתינו במדבר, אין כסף למונית.
ובחדר במלון התפתלנו כמו צלופח,
ולחשת לי ברכות אני רוצה אותך.

חיילים רבים הופיעו בשממה,
נטשת אותי לטובתם, הייתי המומה.
ביקשתי שוב לחזור ולהרגיש כמו כלה,
ואת ברחת ממני, בלי לומר מילה.

ובאימון הגדוד, המח"ט היה חדש,
שכבת עם מילואימניקים עמוק בתוך נגמ"ש.
חזרת להולנד, חפצייך ארוזים,
ולי מה נותר? רק שירה וחרוזים.