הסיפור שלי הוא על בחורה,
יותר נכון אישה, יותר נכון גברת,
אשר ישבה לידי ברכבת,
באחד מימי ראשון השבוזים.
דיברתי עם חברי הטוב,
שישב לו לבד בכיסא שממול.
אמר לי שרוצה הוא לפרוע החוב,
שנוצר בינו לבין מפקדו בילבול.
אמר לי שהוא מתנהג כמו קוף,
שאליו הוא מתייחס כמו לילד.
רצה הוא להדביק לו באותו זמן אגרוף,
אך ויתר על התענוג בשל צרותו כשלד
לפתע כמו כלום התפרצה האישה,
ואמרה שאנו מתנהגים כמו ילדים.
השיב לה חברי באותו המטבע,
שאלינו מתייחסים הם כאל ילדים.
נענעה את ראשה בהתנשאות יתרה
ואמרה בחיוך נבזי ובקולה המדוכא:
"ממש לא"
באיזה זכות היא משיבה לנו
ולמה היא חושבת שהיא יודעת בכלל
מה מותר ומה אסור,
את מחשבותיה אנו צריכים לסכל. |