אתה תהיה ימאי של כבישי אמריקה
שט בטרמפים, העוגן שלך
יהיה התרמיל.
ואני
אהיה מלצרית בדיינר שכוח אל
בצד הדרך של כביש בעל 3 ספרות
העובר בין עיירה ששמה
מעולם לא נזכר בטלוויזיה
לעיירה זהה לה.

אתה תזמין בירה
ותיקח ממני שתי סיגריות ווינסטון
תדליק את שתיהן, ותושיט לי אחת.
אני אעביר יד בשערי המחומצן
ואצחק צחוק מתגלגל, משתדל, משדל.

אחר כך
תקרא את שמי מתווית השם
במין צלילות של מרחק
שלא שמעתי מעודי.
אני אקח אותך בלילה לחדרי
או אולי נלך לדרייב אין.
לילה מאובק אחד
עד שהתרמיל יקרא לך.

תלך, תלך לך, תשאיר אותי כאן
לעוות את מיתוס הנערה המצפה
(בסינר מלוכלך ושורשים שחורים
מתחת לבלונד).