|
והילדות שחלפה טרם עת
והאבא שמזמן כבר מת
והאשליה לחיים טובים בעתיד
והשמחה הנאיבית - שמחה אינדיד.
והניסיון לחיות את היום, את עכשיו
והציור התמים, שנראה כנתעב
והחברות הטובות מתקופת הגן
ששכחו אותי ואני אותן.
וכל זוויות ראיית החיים
והימצאות בתהייה של "מה" ו"אם"
ותקופת נעורים שמתבזבזת לשווא
וללמוד להתמודד עם כל מצב.
ולנסות למצוא דרכי מפלט
ולרצות להיות אחד מוחלט
ברעיון של מסר שלא נקלט.
ולא רוצה לאבד את תומתי
וקרבה יותר ויותר למותי
ולא להיות מי שאני לא
ולמצוא את הרע בכל טוב.
ולדעת שיש עבר בהווה
במקום בו לא אחזור להיות
ולראות את התקווה במקום שאין
ואת כל הדברים שלא אזכה לראות. |
|
|
טורקי, גרוזיני,
בלונדינית,
אמריקאי,
ישראלי, ערבי,
תילאנדי,
פיליפיני,
תיכוניסט, קנדי,
אוסטרלי והמורה
שלי למטמטיקה
טסים במטוס.
פתאום אומר
המורה שלי
למטמטיקה אומר
"אנחנו לא יותר
מידי לסלוגן
אחד?" |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.