|
10.2.03
כשכולם ישבו ויחכו לסוף העולם,
אני והשדים נרקוד בחורשה.
עירומים, מזיעים, עם שרף אורנים
ושרירים ואורות דיסקו מנצנצים.
שיער בוהק ועיניים מתנשפות, פיות מתרחבים וזרועות מונפות
נקפוץ ונרקע ונדפוק את כולם
ונשכח את הכל ונזכור את העולם
נדפוק מסמרים ונתקע יתדות
עם ברזל ועצים והמון מדורות
נשתולל עד הבוקר ונשתה עוד קצת דם
ובסוף ניפול באפיסת כוחות.
וכשכולם יתעוררו ויראו כמה הם מסכנים,
אני והשדים נהיה שרועים על הדשא,
ישנים.
בהשראת השדים מאוגוסט '02 |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.