שישי בערב, מרגישה כמעט טוב, שבת צהריים, כאב ראש שנסתם אחרי
שניים שלושה כדורי אדוויל, גלולות הקסם שמשאירות אותי עוד יותר
תשושה כמה שעות אחריהם. טיפול בסימפטומים ולא במקור. אם רק
הייתי יודעת מה המקור וודאי הייתי מטפלת בו, בינתיים
הסימפטומטיות הזו מכניעה אותי. אין בזה הגיון. אני מוותרת מראש
על להסביר את עצמי תקראו לי אגרופובית דיפרסיבית, תגידו
הלוזינציות פסיכוסומטיות, תזרקו- "כל הצ'אקרות שלך טוטל-
לוס",כאילו אני אוטו וכל הרוחניקיות הזו היא מוסכניקיות
מוסווית ואני הרכב הזה שהתקלקל בלי שום סיבה נראית לעין,
לפעמים הם גם מתחילים לפעול עוד פעם סתם ככה.
תגידו, בנאדם מאושר לא ישן 12 שעות בלילה, אבל אני דווקא הייתי
מאוד מאושרת לפני שכל זה התחיל, נכון, נכון אנחנו לא מדברים על
מה היה קודם, אנחנו מדברים על עכשיו. שימו עלי קצת שום אבקת
סממיות הילינג בקריסטלים כמו שמן מנועים לזו שכלל אינה חורקת
רק עייפה.
עייפות החומר. החומרים שלי עייפים מרוסקים ותשושים. אנשים
מאושרים לא ישנים 12 שעות בלילה, גם אנשים בריאים לא. עכשיו
אתם שואלים - אז מה הדיאגנוזה שלך אם את כל כך חכמה, חכמה אני
לא רק מאוד מילולית ואין לי דיאגנוזה רק שורת התפלספויות -
אלוהים נתן ואלוהים לקח, דברים רעים קורים גם לאנשים טובים,
לכל דבר יש משמעות, אלוהים תן לי את הכוח לקבל את מה שלא
בשליטתי. והמוסכניקים מגביהים גבה מתווכחים בקולניות קשה
מנשוא, אחד מהם תופס לי את המצח - העין השלישית שלה לוהטת
(שלה, לא שלי). 12 טיפולי הילינג והיא כמו חדשה (היא, לא אני),
12 טיפולים או הכסף בחזרה. להאמין? להתפתות להאמין שהמוסכניקים
ירפאו אותי? |