השקט הזה,
יום שישי, אחר הצהריים.
איך הזמן עף,
עוד מעט ועוברות שנתיים.

אתה ואני,
צוחקים, מדברים, ועדיין,
והוא כאן, בקירבך,
שודד אותך בינתיים.

הוא מזהיר,
ואתה רוקד את החיים,
הוא מזכיר,
ואתה רוקד את השנים.

השקט הזה,
יום שישי אחר הצהריים.
איך הזמן עף,
ונשארתי לבד באלפיים.

עוד מעט,
עוד כמה שנים ביחד.
והוא כאן, בקירבך,
רוצה אותך לקחת.

הוא מזהיר,
ואתה דוהר את הכבישים.
הוא מזכיר,
ואתה כובש את הדרכים.

השקט הזה,
יום שישי אחר הצהריים.
אתה איתי,
גם אחרי אלפיים.