למען הסר כל ספק (אוי, אני כבר מרגיש חכם) -
שלושה שירים שונים, ולא שיר אחד המחולק לשלושה.
מה שמשותף ביניהם, הוא שכולם נכתבו ב 27.04.03.  
בוקר.  צהריים.  ערב.   לפי סדר כרונולוגי.

-----------------------------------------------------------------------

היא שתקה
מלבד הפעמים בהן דיברה או צחקה
או לעסה
בשר
סלט
משקוף של דלת
כנפיים של חגב הם מעשה כשפים
גם היא היתה כזו
כמו ברד ששוטף את הזיעה שהקיץ הקודם הביא
מלבד הפעמים בהן היתה כאובססיבית
אינטנסיבית
נטועה בדחף
כמו שעון שמסכים עם הקירות שאין סיבה לזוז
ונעמד עם יד על עשר יד על שתיים
כמו נביא

כשבעטה במוסכמות הן היו בועטות בה בחזרה
והיא היתה מתקפלת
ואז קופצת החוצה מתוך כדור עצמה
ומתפוצצת לכל הכיוונים
מלבד לכיווני
אלי היא היתה מגניבה מבט
ואז מדלגת
ובזמן שאהבה אותי
הייתי חותר לקראת מטרות מזויפות שהצבתי לעצמי
או מתקן מה שפעל ללא דופי
מלבד הפעמים בהן פרשה את כנפי החגב
וכישפה אותי

אם תבקש עצה אומר לך :
    אל תביט בפנימית.
אל תחטט בסיבות.  אל תפשפש במניעים.
תשאיר את מלאכת פירוק והרכבת האישיות
לפסיכולוגים וחוקרים משטרתיים.
תנוח דעתך  -  יש סיבות.  יש מניעים.
אבל לא משנה עד כמה תדלה בדלי חלומות ורגשות שרופים
לעולם לא תיגע בקרקעית.
לכן אני אומר לך :
    אל תביט בפנימית.
רפרף על פני השטח.  גע בצלקות ללא מורא.
אל תשאל מי זרק ומי הסיט
אלא בטח במספר עליו הקוביה מורה.

היינו שרויים בחרטה
משהו כמו עלטה עם כדורים שורקים מלמעלה
ולמטה כל החידות שנפתרו וזוהרן התעמעם
בולעות אחת את השנייה כדי ליצור חידות חדשות
מן מרק מוצק כמעט של חששות וריגושים
ועצם היותנו שרויים במשהו דמוי מין
די היה בכך להתיז ניצוצות מעינינו

בין לבין תהינו אם מבטאו של הקיכלי
מן היבשת הצפונית או הדרומית
ומי מאיתנו שנגע באמת ידע זאת
באותה הוודאות בה ידענו שאנחנו מפחדים
כן כמובן שצבענו את האדמה החרישית
במרבדים של שתן חם וססגוני
וכיאה לקונקווסטדורים חילקנו את הארץ לפלחים

היתה גם בושה שאותה גירשנו
בעזרת מקלות קינמון מופרדים בקיני התנגדות מבטון
שבהם נופפנו כמו מטאדורים
מול קרניו הצוחקות של השור
חרטה שכזו לא זכורה לי - ואני כבר שבע חרטות
חרטנו את שמנו על ארץ אחרת
זו היתה חרטה שכזאת