זה מסוג הדברים שלא מדברים עליהם. כמו כשיש לך חצ'קון ענק
וכולם מחמיאים לך על התסרוקת. מפחדים עליהן, שהן יישברו באמצע,
או יבכו או משו כזה. ככה זה עם חולות נפש, לא יודעים למה
לצפות. בכלל, תמיד יש את הרגע המביך שאומרים משו שלא מתכוונים
אליו בהיסח הדעת, ואז זה אוכל אותך מבפנים. כשרם היה עם
האנורקסית שלו הם לא דיברו. היה להם חוק כזה, מין הסכם בע"פ
שהם פשוט לא היו מדברים. לא עליה, לא על מה שעובר עליה או עבר,
לא עליו. בקושי על היום שלהם. הם היו נפגשים כמה פעמים בשבוע
ומזדיינים. רם היה זהיר, שהיא לא תתפרק לו ככה תוך כדי, והיא
הייתה פחות או יותר מתנהגת כמו גוויה. זה די הדליק אותו, למען
האמת, אבל מאחר שהם לא דיברו על זה לא יצא להם לפתח את העניין
יותר מדי. זה גם נגמר אחרי כמה חודשים. היא התאבדה, ובלוויה
הוא עמד מול הקבר, מסתכל איך מורידים אותה לאדמה, ועמד לו, אז
הוא היה צריך ללכת לברושים בקצה ולעשות ביד.