הכל בסדר, אבא.
גם השנה חזר אביב.
ברעש המנוע הברחתי
שני סנאים, ציפור
כחולה שעפה בבהלה.

בפסי הקיר סימנו
אינצ' וחצי בחודשיים לגדולה.
לקטנה אדמו הלחיים
והיא כולה פעמונים, חידות
ותלתלי זהב.

הן קוראות לי אמא
אמא - הן קוראות
כשהן חוזרות הביתה
בסוף יום, מראות לי ציונים
וציורים, רעש חלילים, צחוקים
מצלצלים - אמא
אמא

לגדולה כבר קו מותניים ודעות,
שער שחור, כובד ראש ואחריות
תווי פני אביה
"אמא, ברצינות",
היא יכולה לומר
או לרקוע בחרון מול חוסר ודאות
לדווח על מיגרנה ראשונה
מני רבות.

הכל בסדר, אבא.
בלילות אנו שומעים זיקוקים ממרחקים.
אספנו את החורף
לתוך המזוודות.
תלינו בארון שמלות
פרחוניות, ובגינה שתלנו רוזמרין
ולענה.

אבא, המגדלים
נראים כה מזמינים
ומאיימים, להבי סכינים
וקצף הנהר,
ההגה מסרב כמעט לכל
פניה ומבקש את החומות והצוקים.
צלצול פעמוני הכנסייה
קורא איזמרלדה
מהדהד ומפתה
איזמרלדה
    איזמרלדה
         איזמרל
               דה.

לארוחת הערב פרסנו
עגבניות, אספנו
פטריות מהגינה.
השמענו שיר ישן ברקע -
זה רק עוד ערב טוב
וריח תבשילים
ובצלצלים שמזהיבים
על המחבת.
לא למורא.

הכל בסדר, אבא.
השמש יורדת להרים עכשיו
היופי הסגול הזה
אחר כך חשכה.