שלום יומן יקר,
עברה כשנה מאז הפרק הראשון, וכחצי שנה מהפרק האחרון. יכול
להיות שהייתי לא "פייר" כשלא כתבתי פה, אבל תכלס, לא היו לי
דברים מעניינים, וכשהיו, לא הרגשתי ראוי לכתוב עליהם.

מאז פעם שעברה שהתראנו, קרו כל מיני דברים שראוי או לא ראוי
לספר עליהם פה, ובכן, החלטתי על לספר.

דבר ראשון, והוא הדבר בגללו החלטתי על כתיבת הפרק הזה, בשעה
טרופה זו (3 בלילה), הוא השעמום שתוקף אותי כל פעם מחדש. אותו
השעמום הוא הגרעין של הרס החיים, אך גם של יצר היצירה. מצד
שני, מצטער, אך לי אין מה ליצור(רעיונות יתקבלו בברכה), חוץ
מהיומן, ודף היוצר שלי.

דבר שני, אני חייב לבשר על גבי האתר, את החלטתי בנוגע לשנת
שירות. אותה ש"ש, היתה מאז תחילת השנה נושא מעורפל בשבילי (אני
ביב' ד"א), ועד לפני חודש בערך, לא היתה בפי החלטה לגבי מיקום
השנה, זאת אף על פי לחצים חוזרים מצד הוריי, חבריי, ומוריי
(תכף תבינו למה). שנת השירות לפי דעתי, היא שנה חשובה, ויותר
מחשובה לתרומה למישהו, היא חשובה בשבילי, כשנה של נסיונות
(מישהו הזכיר קולג'?), ושל הכנה לחיים מחוץ לבית, ויותר, מחוץ
לקיבוץ, מאחר וכבר עכשיו בהיותי קטן מ-18, אני כבר גר בנפרד
מהוריי.

שנות השירות שעמדו בפניי, היו שנה במכינה קדם-צבאית(כלשהי)
לבין שנה בבית-ספר שלי, אותו אני גם אשמור בעילום שם. הבחירה
בין שני המקומות הייתה בפני בחירה קשה, מהסיבה הבאה: לא חשוב
כמה ניסיתי, לא מצאתי יתרון במקום אחד שלא מתגלה כחיסרון במקום
השני, ולהפך.
ההבדלים היו ברורים לעין-שנה רחוק מהבית, קבוצה של 20-30 אנשים
אותם אני לא מכיר באופן אישי, מערכת לא מוכרת וכו', מול-שנה
בקיבוץ עשרים דקות מהבית. קומונה של כ-7 אנשים, את רובם אני
מכיר אישית. מערכת של מורים אותה אני מכיר, וכמובן איך בלי
החסרון הידוע של-"מה?! עוד שנה בבצפר?!".

אתם בטח כבר יכולים לנחש במה בחרתי. בבצפר. אולי חלקכם יגידו
שזאת טעות, אך בבחירה עמדו השיקולים הבאים-א. אין לי כח לסוע
כל שבת שניה שעתיים, הלוך ושוב. זה יהיה לי מספיק בצבא. ב. אני
מעדיף להכיר את חבריי יותר טוב, מאשר לרשום עוד כמה כתובות,
רובם רחוקות מדי לשמירת קשר. ג. למה להכיר מערכת חדשה, אם אפשר
לפסוח על תהליך זה, וישר לגשת לפעולה?

ובכן, עד כאן, עוד יכלתי להגיד שכל מה שפירטתי לעיל, אפשר
למצוא כיתרון שונה במכינה. אך הקש ששבר את גבי, היה דווקא
ביקור של אחד מבני המכינה, אצלי בחדר. אותו אחד, דיבר המון,
והיה נראה כאילו היו לו הרבה עקרונות, ואידיאלים מהם הוא לא
מוכן לזוז. איך זה קשור? כאשר חשבתי על אופי המכינה, ועל אופיו
של החבר, אשר הולך לאותה מכינה, וכראי מושלם של אותה אחת,
ראיתי את התשובה מול עיני כאיש של דיון ולא של וויכוח. כאיש של
השכלה, ולא של זוני שכל. את כל אלה, ועוד כמה דברים שדף זה
יפה מכדי ללכלך אותו בכאלה, גרמו לי לראות שכל המכינה הזאת זה
זון שכל אחד גדול, ושכל מי שהולך למכינה הזאת (בערך) הוא אדם
של אידיאלים מזוייפים, שנועדו ליצור מראה של חכם, עם מילוי של
טיפש, או תפוח רקוב בעטיפה של סוכריה.

בגלל סיבות אלו, בחרתי ללכת לבצפר.

עוד כמה דברים שאני נזכר בהם עכשיו:

נגמר לי הבצפר אחרי חופשת פסח. לא, עוד לא גמרתי בצפר, אך כמו
רוב היב'תים, אני פועל על מתכונת של ריכוזים-מתכונות-בגרויות
עד סוף יוני.


נזכרתי הרגע בדבר חשוב מאין כמוהו: אין לי אהבה. נראה לי שבכל
פרק עד עכשיו, מרכז הפרק, או לפחות שורה אחת ממנו, עסקה בבחורה
התורנית עליה אני מסתכל, ובכן, כרגע אין לי כזאת (לא ברמה של
מעבר לפנטזיה על זון לפחות), ואני לא יכול להגיד שרע לי.

ד"א, ובלי קשר נראה לשורה הקודמת, אני מוכן לתת פיסת מידע
עסיסית או לא על חיי הפרטיים אותה לא חשפתי עד כה: עוד לא היתה
לי חברה(בחיים) ועוד לא הז

תי בחיים(לקנוניים, גם לא עשיתי אהבה, סקס או כל שם אחר של
זה.)

נתראה כשנתראה,
אני.

שוב, מצטער על חוסר הפרקים ב-אה, חצי שנה האחרונה...