אתמול כתבתי סיפור
והים חטף אותו וקראו בתאוה.
אתמול, כשכתבתי סיפור
טיפה מזיעתי נפלה על החול
וסיפורי ממשיך היום ומחר.

אותיות האלף בית ששרטטתי על החול
נמחקו באותה קריאה מטורפת
אך כעת סיפורי אוניברסלי
מסופר בין גל לגל
בין ים לאוקיינוס לאלמוגים.
ואם תקשיב באותו רגע מדויק
בו השמש נושקת לים,
תשמע את החול לוחש אותו
מספר לשחף נדהם.

סיפורי ידוע לכל!
אמא אדמה חברתי הטובה.
רק האדם אוטם אוזניו
ליופיו והודו של הכל
של שירי, של ציפור, של הריצפה.
- כן, שיר זה נכתב ביום חול.

עץ מרשרש ברוח- מצחקק בזוכרו סיפורי
עכביש מבקיע דרכו, עובר בין החולות הזזים.
הרוח עדיין נושבת, פורעת את שיערי
מרעידה את מוחי, את נפשי
לוחשת, לואטת אל אוזני
את סיפורי, סיפורה, את החיים.

אנרגיה זורמת מכל עבר
גם אהבה נמצאת שם.
ואני עדיין יושבת כותבת
משחקת תופסת מילים עם ים.