צחוקו המתגלגל של ילד יכול תמיד לשפוך אור על כל החדר, על כל
החיים. איך בשבריר שניה ילד יכול להיות פתאום מאושר, רק כי
קיבל איזה כדור שמאוד רצה. איך פתאום הוא מתחיל לבכות כי מישהו
העליב אותו או כי הוא נפל.

ילדים לא מדחיקים. ילדים מתמודדים. זה היופי שבילדות. אין להם
את כל הרסנים שאנו לומדים לשים לעצמנו במשך השנים. אין מגבלות.
הגבולות היחידים אצל ילדים הם שעת כיבוי האורות, או ההכרח
לדווח על מעשיהם בפני המבוגרים. חוץ מזה הם חופשיים. הם
חופשיים לחיות באמת, חופשיים להרגיש. חופשיים ליהנות.
כל עולמם נע בין משחק זה לאחר, בין גילוי לבין סקרנות. עולם
נפלא.
כמה מודע הילד לצבעים שסביבו, לריחות, לאווירה. הוא מסוגל לחוש
אותם, לעשות אותם מוחשיים. גם קשקוש כביכול של ילד בן שנה יכול
להיות כל כך צבעוני ויפה, יותר מכל דמעה של מבוגר או שיר
עצוב.

הייתי רוצה להיות שוב ילדה, לשמר את הצבעוניות הזו שבחיי
הילדים. הייתי רוצה להתמסר שוב לעולם המופלא הזה של טוהר
ותמימות.  הייתי נותנת הכל בכדי לצאת שוב למסע המטורף הזה של
משחקים ולימוד, של אהבת החיים והסביבה, מסע אל הילדות.