בחור פוגש בחורה. עיניים נוצצות לכמה רגעים, מרגישים את האהבה
מתחילה לבצבץ בלחייו. סיפור כביכול מקסים עומד להתרחש כאן,
ובכל זאת, איש אינו יודע מה יקרה בהמשך.

האהבה ההפכפכה מתעתעת בנו לעיתים רבות. בין אם בכוונה, ובין אם
במקרה. בין אם בגלוי, ובין אם בסתר. בין אם בצחוק, ובין אם
בכאב.
בחור פוגש בחורה. צחוק נשמע מהדהד באוויר, כמה עפעופי עפעפיים
מצדה של הבחורה, מספר טלפון, וכל אחד לדרכו בחיוך. באמת התחלה
נדושה, אבל לפחות היא התחלה ולא סוף.
כל אחד מצא את עצמו בחייו בנקודה שבה הוא הפסיק להאמין באהבה.
נקודה כזו שבה הוא גילה שאין אהבה כמו בחלומות, שאין פנטזיות
שמתגשמות ככה בחיים. אין "והם חיים באושר ועושר עד עצם היום
הזה", ואין טעם להמשיך לחפש את האגדה בחיים.

גם אני מצאתי את עצמי בדיוק בנקודה הזו, שממנה אין לי מושג איך
ממשיכים לחיות. מה עושים כשהחלומות נגמרים ונשארת רק מציאות
עגומה? במה נתלים כשהייאוש מכרסם בלב והבדידות מעיקה ויודעת
שלא יהיה לה מנחם?

בחור פוגש בחורה. והפעם זו אפילו אני שפגשתי את הבחור. הוא שאל
אותי מה השעה, וחשבתי שעם כמה שזה נדוש, זה יותר טוב מפנטזיות
על מקוריות. עניתי לו כמובן, אפילו דייקתי, והוא המשיך בשלו,
שואל אותי שאלות שלא בדיוק הקשבתי להן. כל הזמן חשבתי על כמה
שאין אהבה יותר, ושזה לגמרי מיותר לעשות את מה שאני עושה
עכשיו. בחור מסכן, הוא בטח עוד לא גילה שהאהבה לא באמת קיימת.
שיחתנו גלשה ועברה את גבול שיחת החולין של כל ההתחלות. הוא
הזמין אותי להפוך בבית קפה הסמוך לתחנת האוטובוס, ומצאתי את
עצמי מנהלת עם אותו בחור שיחה שבחיים לא ניהלתי עם אף אחד.
היו שם דמעות, והיו חיוכים, היה שקט והיתה גם שיחה קולחת. לאט
לאט שכחתי מכל מה שהטריד אותי וכל תשומת לבי הייתה על אותו
בחור שכמה שעות קודם נראה לי כאחד שעוד לא התייאש מאהבה. כעת
אני כבר יודעת שהוא כזה, אחד שמאמין בלאהוב עד הסוף.

כמה חודשים אחר כך, נסענו לסופשבוע באילת. הוא הפתיע אותי,
לרגל חגיגות ה"חצי שנה ביחד". אני כתבתי לו שיר וקניתי לו ספר,
והוא לקח אותי לאילת. הרגשתי קצת עלובה לידו, אבל הוא דאג
להגיד לי כל הזמן כמה יפה השיר שלי וכמה הוא רצה לקרוא את
הספר. הוא תמיד יודע מה להגיד בשביל להעלות חיוך על פניי.
עשינו כל כך הרבה כיף באותו סופשבוע, עד שהתחלתי להאמין שאולי
גם אני יכולה להיות מאושרת. למעשה, הייתי מאושרת. הייתי מאושרת
כמו שבחיים שלי לא הייתי. אהבתי אותו בכל לבי, וגם הוא אותי,
כך הוא אמר.
יותר כבר לא היה איכפת לי אם קיים סוף טוב לאהבות בחיים או לא,
או אם יש אהבה כמו בחלומות. היה לי טוב לאהוב ולהיות נאהבת
וכלום לא שינה לי יותר. מאז הפסקתי להטריד את עצמי בכל מיני
שאלות קיומיות חסרות מוצא, בכל מיני תרחישים דמיוניים חסרי
טעם, ופשוט חייתי.
אם אי פעם התעוררה בי איזו שאלה או ספק, הייתי פשוט מאמצת את
הבחור שלי קרוב אליי, חזק, מרגישה את החום שלו, את האהבה שלו,
והייתי נרגעת. הייתי מקבלת את כל התשובות מעיניו הבטוחות
והמרגיעות.

בחור פוגש בחורה. התחלה שאי אפשר לדעת מה יהיה הסוף שלה. וזה
היופי בחיים, זה העניין.
בחור פוגש בחורה. וכל עוד בחורים יפגשו בחורות, יש תקווה
לאהבה, יש תקווה לחיים יותר יפים.
בחור פוגש בחורה. אי אפשר לדעת איך זה ייגמר, אבל העיקר- העיקר
שיש התחלה.