|
שוב קוראים לה בשמה
והיא אינה שומעת...
שוב זועקים את שמה
והיא אינה דומעת...
בלי מבט לאחור
בלי ניצוץ של לחזור
עוזבת בפעם האחרונה.
מה היה פה לפני הרבה שנים?
כמו היום רק קצת פחות אנשים
כמו אתמול אם קצת פחות מקומות
כמו שלשום אם קצת פחות מלחמות
כמו שהיה אז אבל לא כמו שיהיה
היום, על העבר אפשר רק לחלום
מה שעשו אז גם עושים היום
אבל... איפה האומנות איפה השלום
הברוטליות נרגעה...
והאהבה נעלמה...
אותו דבר אז בדיוק כמו היום
אבל מחר... מחר זה משהו שונה לגמרי...
הראית פעם את השמים בזמן השקיעה?
ואת הירח עולה אחרי החמה?
מה גורם לה לזוז?
מה גורם לו לנוע?
בקצב אחיד ישיר וקבוע?
מה יקרה בעתיד...
זה דומה לעבר?
אולי פשוט תגידי לי מה את עושה מחר?
החיים ביד הלשון שאמרו הם צדקו
מה שתגיד כך ינהגו...
בשביל להצליח צריך לשון ממולחת
להסתדר טוב אם אנשים...
שלא יקרעו לך את התחת!!!
לכן מציע אני שירותי בחוכמה ללמד את כולכם
רק ברבע שעה בשביל תשלום מועט לדעת איך להסתדר
ועל מה לדבר...
האם זה מוגזם האם זה נורא?
חוכמת חיים ברבע שעה?
פעם אחת תשנה את חייכם.
לא תצאו כמו שבאתם
(אם בכלל תחזרו...)
אז טוב שהגעתם למה שלא תישארו?
כך ראיתי כמו נבואה
הוא מגיע על סוס
ומציל את העיירה
מידי דרקון ירוק שגר בסביבה
כך ראיתי במאור עיני בשנתי
לכאן הוא יגיע ויושיעני
יגאול אותי מכל הצרות ידאג שאני לא אחטוף עוד מכות
הוא יגיע ויטפל בכולכם ידאג לכל אחד מכם...
אתם תתחננו לרחמים אך אנו לכם כבר לא שומעים...
התחננו עכשיו לפני שמאוחר כי לכאן הוא מגיע או היום או מחר...
אני מתחיל לכתוב על זה שאני רוצה לעזוב
או שאני מתחיל לעזוב בגלל שאני רוצה לכתוב
אני עייף וכבר אין לי כוח ליצירתוית ומחשבה.
אבל אני חייב לכתוב אני חייב להספיק חייב לכתוב אסור להפסיק
אבל העיינים הן צורבות וממני הן דורשות, תן לנו לישון תן לנו
לנוח
אז אני עוצם אותן, ואני ממשיך לכתוב אותן מילים אותן הברות
אותו הכתב אותן אותיות שום דבר שונה הכל אותו דבר הרגשה של
שיעמום עוברת בי כבר יותר מדיי זמן.
אז אני אפסיק מספיק אם הנקודה במקומה אני אשים פסיק הנה עכשיו
זה יותר הגיוני אני אמשיך ובמקום
המשפט אני אכתוב מילה ובמקום המשפט אני אכתוב פסקה איש עוד לא
עשה ככה בעבר זה העיקר שאיש עוד לא עשה ככה זה העיקר זהו הכל
רשום אפילו לעיינים פתאום יש כוח.
אבל פספסתי כתבתי על השורות כל הנייר מלא בחצאי מילים או חצאי
שורות אם קצת פסיקים וכמה נקודות זה כבר לא שונה זה אידיוטי
אני לא רוצה יותר לכתוב. דיי תעזוב אותי תעזוב. |
|
החפץ בבמה
להאריך ימים
מוטב כי יהיו
חרוזיו מושלמים
מי אשר לא יקפיד
על חרוז ומשקל
המבקר האכזר
יסלקהו חיש-קל
המדריך השלם
לסלוגניסט הצעיר |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.