|
זיינתי את השירה - העברית
בלי לשאול אותה, מבלי לדעת אם מותר
זיינתי אותה חזק- שלא תשכח.
באתי אליה מאחורה, ואז באתי עליה
ונכנסתי פנימה לעובי השורה
שלא תגיד שהעומק שלי רדוד מדי.
כל הגוף שלי בער בסימני-הפיסוק
ואחיזתה שלא נותנת לי מנוח.
לא נוגעת, רק נותנת
ולא פותחת את הפה, רק מתענגת
ונותן לה בכל הכח, להרגיש אותי. בכח
שלא תהיה סיבה לשכוח
רק למרוח. |
|
|
אני, אני מה-זה
חושב על הסביבה
שלי. תמיד,
כשאני עומד
להפליץ, אז אני
צועק בתקיפות
"תיזהרו! יש לי
פלוץ!" ואם אני
רואה שלא
מתייחסים, אז
אני מיד צועק
שוב. אם גם זה
לא עוזר, אני
משחרר קצת
מהפלוץ כדי
להביע איום,
ואז, אם זה לא
עוזר, אז אני
עוצר את הפלוץ
והבטן שלי
מתפוצצת ואני
מת.
זה עם הפלוצים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.