טררררררר... הצליל המטריד חדר למוחה, החריד אותה משלוותה, והיא
גיששה כשעיניה עדיין עצומות אחר מקורו. ידה נתקלה בשעון המעורר
והיא קרבה אותו לפניה פוקחת את עיניה בזהירות, מנסה לברר לעצמה
מה השעה. שש בבוקר ציינה לעצמה, נזכרת שהיא כיוונה את השעון.
קרני שמש חדרו מבעד לחרכי התריס הסגורים למחצה וציוץ ציפורים
הצטרף לכל האוירה שהחלה להיות פסטורלית למדי, אלמלא היתה צריכה
להכריח את עצמה להתעורר. היא מתחה את גופה מתחת לשמיכה, מסרבת
עדיין להכנע לצו השעה. היא הניעה את רגלה הימנית מחככת אותה
בשמאלית, מלטפת אותה באיטיות לכל אורכה. יד ימין החלה ללטף את
החלק החשוף של ישבנה וירכה הימני ואז היא התמתחה שוב, מנסה
להאריך את גופה, נשכבת  על גבה, מותחת את קצות אצבעות רגליה
כלפי קצה המיטה ושולחת את ידיה למעלה נאחזת בראש המיטה מחזיקה
את עצמה ככל יכולתה. היא החלה להשתחרר מהמתיחה תוך כדי
התגלגלות לשכיבה על צידה הימני ושליחת ידיה קדימה בכוונה לחבק
את ברכיה בתנוחה עוברית מכווצת, כשידה נתקלה במשהו בלתי רגיל
בשגרת ההתעוררות של הבוקר. היא נאחזה בשמיכה בתנוחה מגוננת
כשלמוחה חדרה ההכרה שהיא לא לבד במיטה. היא התרוממה נשענת על
האמה והביטה בפולש הזר. הוא נשם נשימות קצובות ונראה שלו למדי,
לא חש במבטה הבוחן אותו ארוכות. הוא נראה מתוק למדי באור
הבוקר. תווי פניו נעימים למראה וזיפים קלים מכסים את לחייו
וסנטרו.
היא החלה לשחזר לעצמה את ארועי ליל אמש. יום הולדת של גלית
חברתה לעבודה. היא הגיעה קצת באיחור והתישבה במקום הפנוי שהיה
רחוק קצת מהחברים הקרובים לה במחלקה. הוא חייך אליה, ניסה
לדובב אותה ומזג לה יין כל פעם שהכוס שלה התרוקנה. הוא סיפר לה
שלמד עם גלית באוניברסיטה ושמר איתה על קשר חברי מאז. היא
סיפרה לו שהתחברה עם גלית בעבודה, ותוך כדי שיחה הרגישה שהוא
די מוצא חן בעיניה, לא כל כך במראהו החיצוני, שהיה רגיל למדי,
אלא המבט בעיניו, הקשב בפניו, תחושת הנועם בשיחה שלהם. כשאמרה
שהיא צריכה ללכת, קיוותה שהוא יבקש ממנה את מספר הטלפון שלה,
אך הוא הציע לקחתה הביתה והיא הסכימה.

הוא נע פתאום והושיט את ידו קדימה מניח אותה על הישבן שלה. היא
קפאה משתדלת לא לזוז, שואלת את עצמה האם התנועה היתה אינסטינקט
מתוך שינה אבל נהנית מהמגע של ידו המחוספסת מעט בחלקת עורה
החשוף. אצבעו החלה לנוע במעגלים קטנים שהלכו וגדלו, כמו אדוה
שנוצרה מאבן שנזרקה למים. היא הביטה שוב בפניו וראתה קצה של
חיוך בשפתיו ואת גלגלי עיניו נעים מתחת לעפעפיו.
"אתה ער", לחשה.
"גם את ערה", הגו שפתיו אך עיניו היו עדיין עצומות.
"השעון צלצל", לא מצאה משהו חכם יותר לומר.
"גם אני שמעתי אותו", הוא פקח את עיניו והן חייכו אליה
בשובבות.
הוא התקרב אליה, נצמד אל גופה לכל אורכו והמגע נעם לה.
"אני צריכה לקום", לחשה ספק לו ספק לעצמה.
"תישארי עוד קצת, נורא נעים לי איתך", והוא החל ללטף את גופה,
מעביר את ידיו החמות על פני גבה החשוף, זרועותיה וירכיה.
"אני צריכה ללכת לעבודה", אמרה, אבל נשארה לכודה בין זרועותיו,
מתמכרת למגעו, לחום גופו, יודעת שהעונג הזה שהיא סופגת עכשיו
יעלה לה אחר כך לפחות במחצית שעה נוספת בדרכה לעבודתה.
"את תלכי לעבודה. את תחייכי כל היום ואף לא יצליח להרגיז אותך
וכל מה שתעשי היום יצליח לך, כי", והוא עצר מדיבורו נושק קלות
לצוארה, ומלקק את הרווח בין שדיה ואז המשיך, "אני אנשק אותך
ואלטף אותך ואפנק אותך ורק אז אשחרר אותך לדרכך". הוא חפן את
עגבותיה בשתי ידיו והוריד את ראשו מלקק קלות את טבורה.
"אתה במיטה שלי, אצלי בבית", אמרה.
"טוב, אז שנינו נלך ביחד. עכשיו אל תפריעי אלא אם כן יש לך
משהו חיובי לתרום".
היא חייכה, והניחה לעצמה להתרפות ולהנות מהעונג שהוא העניק
לה.

לאחר מכן כשהתקלחה, הוא צעק לה מהמטבח, "כמה סוכר?", והיא
ענתה, "בלי. רק קפה", ושוב חזרה למחשבות על אתמול.
כשהגיעו אליה היא שאלה, "רוצה קפה?" והוא אמר, "בואי אני אלווה
אותך למעלה". במעלית, הוא נשען על דופן המעלית והיא נשענה
עליו, מחככת את אפה בחלק החשוף של חזהו, נושמת לתוכה את ניחוחו
הנעים וחום גופו ומרגישה בטוחה בין זרועותיו המקיפות אותה.
הם נכנסו הביתה והיא אמרה, "תשב, אני אכין את הקפה", ופנתה
למטבח. אבל הוא היה זריז ממנה. אחז בזרועה, מושך אותה אליו,
והצמיד את גופה לגופו, "אני לא רוצה קפה. אני רוצה אותך. אני
רוצה לנשק אותך", לחש לה.
הוא חפן את פניה והצמיד את שפתיו לשפתיה בעדינות. מגע שפתיו
נעם לה, היא נענתה ללשונו שחדרה לפיה, מחפשת את לשונה. היא
התנתקה ממנו לרגע שואפת מעט אוויר, "אתה בטוח שאתה לא רוצה
קפה?"
"נראה בבוקר", ענה לה והצמיד את שפתיו החמות לשפתיה.

"נראה אם הקפה שלו טוב לפחות כמו הנשיקות שלו", הרהרה לעצמה
בזמן שהתלבשה.
כשנכנסה למטבח הריחה ריח של קפה אמיתי. "אני רואה שאתה יודע
להפעיל מכונת אספרסו", אמרה.
"אפילו הקצפתי את החלב והכנתי טוסטים למקרה שאת רעבה", ענה
לה.
"ממש מציאה וחינם", אמרה.
"על הטיפ אני לא מוותר", אמר והצמיד אותה אליו, נושק לה
בתאוה.
"היי היי. אני צריכה להגיע היום לעבודה". היא הרגישה שהגיבה
קצת בתוקפנות אך לא הצליחה לעצור בעצמה.
הוא לא נבהל, "אני רק נותן לך לטעום, כדי שתרצי לבוא אלי
הערב".
"אם אתה רוצה לראות אותי היום, אז כדאי שנזוז, אחרת אני נשארת
לישון בעבודה", אמרה.
הם נפרדו בנשיקה ארוכה והיא נכנסה לאוטו והחלה לנסוע חושבת
שמזמן לא התעוררה כך,  בבוקר נפלא של יום נהדר.