"מתי נזכה להיות בפנים?", שואל אותי במין שקט כאילו רומנטי.
אצלו במיטה, ניסיתי להרגיש יותר מדי דברים שלא היו לי. לפעמים
אני חושבת שזה היה יכול להיות גם כל אחד אחר, ושאני הייתי
יכולה להיות מישהי אחרת לגמרי. וגם אני אהיה, וגם הוא יהיה.
וזה הדבר שהכי מפריע לי, שאין פה משהו מיוחד מדי, שהבחור שלי
הוא עוד בחור.
ושמתישהו זה יגמר ואז יהיה בחור אחר. ואולי זה סתם הרגשה
חולפת, ואין לי למה להשוות , חברות ראשונה, אהבה. עלק.
מתעקשת להצמד לכך שליופי אין תפקיד, אבל זה מכה פה כל פעם
מחדש, שמישהי מדהימה לא הייתה איתו. ושמישהו מדהים לא יהיה
איתי.חייבת להרגיש שהוא מקריב או מוותר על משהו למעני.
אולי אני סתם אחת בשבילו,  פשוט עוד לא הבנתי את הקסם שבחברות.
כנראה. "אנחנו לא חושבים על זה", עניתי. בהחלטיות, חצי צחוק.
ומה אני בכלל ? רק ילדה.