[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







כחול עמוק
/
רגע של כנות עצמית

הוא לא עמד במילה שלו, ידעתי, ידעתי שזה מה שיקרה. שכל האמת
תתפוצץ לי בפרצוף מול הפנים. זה היה צפוי, אבל אני הייתי טיפשה
מידי כדי לראות את זה.
רציתי לבכות, באמת שרציתי. אבל אצלי רק השכל עובד, הכל תמיד
צריך להיות הגיוני, מחושב. ובאותו רגע,לבכות לא היה נראה לי
הגיוני בכלל. שאני אבכה?! לא. אם אני בוכה אני מענישה את עצמי,
לא אותו ולא אף אחד אחר.
אז לא בכיתי, היגיון נו. וכשלא בוכים אז כל הכאב נכנס פנימה,
יותר עמוק, וזה הופך להיות כאב דחוס כזה. וממשיכים לא לבכות,
ואז, אפילו שהכאב כבר ממש דחוס, אין לו מקום יותר, אז הוא
יוצא.
אבל לבכות אסור,נכון?! זה לא הגיוני. אז הוא יוצא בדרכים עוד
יותר פחות רצויות, צעקות, עצבים, כאלה. ותמיד מול אלה שלא מגיע
להם, כמובן. כי באותו רגע אני לא יכולה להחזיר, אפילו לא
במילים.
אז אני שותקת, ובנתיים הכאב מחלחל לו פנימה, זה כנראה הגיוני.
במקום להחזיר למי שמגיע לו, אני מוציאה על מי שלא מגיע לו,
אינסטינקטים. אח"כ אני מצטערת על זה כמובן. ודווקא אין לי בעיה
להגיד סליחה, באמת שלא. אבל  זאת כולה מילה, חמש אותיות, שתי
הברות. ולא תמיד מתאים להגיד אותה, וגם אם אומרים אז זה מיותר,
או שזה לא עוזר, מאוחר מידי, לא סולחים.
בסוף הם כן סולחים. מסתבר שאני יודעת על מי להוציא את הכעסים,
כי הם תמיד סולחים לי, אחרים אולי היו זורקים אותי לעזאעזל.
אבל הם לא, הם סופגים בשקט, לפעמים לא כ"כ בשקט אבל סופגים.
כל הכאב שהצטבר נזרק לחלל האוויר, קללות, צעקות, בום.
קולטת, קולטת מהר מאוד. כמה מהר שמתחממת, ככה מהר נרגעת.
ומוזר, אני אפילו לא ג'ינג'ית.
והנה, כאן זאת היתה מעין תרפיה. לשם שינוי הם לא ספגו את זה,
הדף ספג, ספג הכל, באהבה אפילו. למילים יש כוח עצום.
ואני בכלל רציתי לכתוב על זה שהוא לא עמד במילה שלו, ועל כמה
שזה היה צפוי, על כמה שכואב לי, ואני מקנאה. אבל עכשיו, כבר
הכל השתחרר, ואני כבר לא מרגישה ככה, אז נשאיר את זה להזדמנות
אחרת.
תודה לדף שהיה לי לאוזן קשבת, תודה לכם שקוראים, ובשקט מופתי
סופגים.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בנות...
אי אפשר אתן.
אי אפשר להכנס
לאוהל שלהן.


חייל חרמן.


סיכום יומי הששה
עשר בצבא.


תרומה לבמה




בבמה מאז 11/5/03 10:02
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
כחול עמוק

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה