הם שחורים או לבנים, עושים בשקט מלאכתם,
צועדים קדימה, חיילים בשרות הוד מלכותם,
עוד צעד,  ועוד אחד, חשופים אל מול אויב,
יחד בחזית אחת, מי ששונא ומי שאוהב.

כמו פיונים בשח-מט, אוכלים ונאכלים,
אחד - דינו מוות, אחר דינו חיים,
יוצאים למלחמה, מכוונים את הקנים,
רק אתמול, בכל מקום, אמרו שהם קטינים.

על המשמר עומד הסוס, מהצד הרץ מאיים,
את מצוות הוד מלכותם הם מבקשים לקיים,
כך משני צדי הלוח, נופלים, כורעים,
חיילים שחורים, חיילים לבנים.

והמלך נותר אי שם מאחור,
מהלך אחד, בכל פעם, מותר לו לבחור,
הוא נחוש בדעתו להמשיך את המשחק,
על גבו של פיון ההולך ונשחק.

הם שחורים או לבנים,
עושים בשקט מלאכתם,
צועדים קדימה,
חיילים בשרות הוד מלכותם.