בלעתיך
כמו היית נחש
מלוהט
כאילו היית שירה
ובקרבי
תססת כחומצה
והנפת דגל כיבוש
מצודות
איל ניגוח הפיל
את לילי המוגן
והכיש
ארס אל דם
ליבה בי הרטיב
בי את הואדיות הדרוכים
כאקדח.
אהבה סבלנית
או פיוסם של לבבות
זקנים
או חכיון על ספסל
במשך 6 שנים
או גאולת חיי.
המשוררים מניחים חייהם
בכף הקלע
הם טובלים במעיינות
הם מפקירים ראש
בין מלתעות
הם נבלעים בימות
בפי לויתן אדיר
הם מתמתחים כשריר
ומשתרכים כקיסוס
הם שבים אל ארצם
ומדמים זונה לים
אהבה לאוזלת קמח
ושיר לאור לנערה למים לסוף ולמוות.
הם מתייתרים ונערפים
והם עוברים מן העולם
תחת גשרי זהב
ובפיהם טעם דם רטוב.
האוזניים השומעות,
העיניים,
טובות הן העיניים.
אני מודה למבט האכזר,
המרפרף סכיני,
המושחז באמצעות הקרינה
התכולה של הטלויזיה.
התאכזרות טמונה בחפצים הלילה
מתלהט כגחל
והשחר מזדקר ממנו כמו
זנבו הזקוף של עקרב כתום
השיר לא ירכך את הלילה הקר הזה
זו דברתי לך
הוא מושחז על גבו
כמו סכין על גבי אבן
הזהרי לך
שאני נסתר ברוחות
ובידי העט הקרוב
מונח אל דפייך
מסתמם מן הדיו שהוא מאבד
הלילה הונפתי מעל ראשך
כמו חרב שטנית
כותב לך פואמת מוות אמיתית
כותב את חיי אל מותך
בסבלנות שבה תחנת דלק אורבת
למכונית
הלילה הוא תרועת המלחמה!
|