אתה בן 30.  אתה מחפש משהו. אתה לא בטוח מה.
לפעמים נדמה לך שהחיים חומקים ממך, שהכל מתנהל מסביבך ואתה לא
ממש שם- לא מצליח לתפוס את זה כמו שכולם תופסים.  באיזשהו שלב
הבנת שאתה לא צריך- אבל, זה עדיין מנקר בך כמה פעמים ביום- קול
חלש שאומר לך שאתה שונה.
היתה לך אישה באיזשהו שלב, כבר כמעט חשבת שאתה נורמלי, היה לה
חתול, והחברים שלך כולם אמרו שהיא נראית מצויין- אבל היא חשבה
יותר מדי ויום אחד פשוט הרמת ידיים.
פחדת ממה שיקרה אבל שום בורות לא נפערו. זה הפליא גם אותה.
בסוף אולי היא תפסיק לדאוג לך ותמשיך בחיים משלה, האפשרות הזאת
מדאיגה אותה- במקום שתדאיג אותך, אבל את זה אתה בעצם- הרי לא
יודע. הרי היא היתה שם ולא היתה- ואתה מצאת נחמה במשחקי קרבה
ומרחק עם מי שהיו, ובלי משים, היא יצאה ואתה נשארת, שוב חוזר
לאותה התבנית, שוב מרגיש לבד ורוצה ונזנח, וילדות יפות שמשחקות
איתך משחקי קרבה ומרחק - ואתה-  בכלל לא קולט מה קורה כאן-
הולך הביתה לישון.
כשצריך אתה שם מסיכה, כשנדמה לך שזה ראוי אתה מסתיר דברים, אתה
מנסה. אתה לא מספר לה יותר מדי והיא לא יודעת על הפעם שבכית
במקלחת, וגם לא על הפעמים שבכית וכבר לא בגללה.  אתה מפוחד
ומנסה- לא- לאבד את כל הקלפים שלך בדרך, לא לפגוע, לא להפגע,
לא להתרחק יותר מדי עד שכבר לא תהיה חזרה. החלום שלך מניע אותך
לזרועות שנראות לך כמבטיחות רגש- אתה לא יודע למה אתה מרגיש
ככה- וכשאתה נשאל אתה עונה שזה עניין של תחושה. אתה לא אוהב
שמצפים ממך ליותר מדי- אתה צריך את החופש שלך, אבל בכל זאת
מתנדב לשאת בעול- לפעמים בשקט, בלי שאף אחד ידע.
אתה חי את הימים שלך בנסיון למצוא איזון- הרבה יותר טוב לך
עכשיו מפעם, וזה כמעט נותן טעם להכל. נראה לך שמצאת מה שחיפשת
שנים, נראה לך שאתה על הדרך הנכונה, אתה מתעקש לא לזוז ממנה
ולהבהיר לעצמך שוב ושוב שזו הבחירה שלך. אתה משתנה מן החוץ אל
הפנים- ולא מבין למה מישהי שהכירה אותך באמת אומרת שאתה שונה,
אתה מנסה להסביר לה שאתה פשוט לא אוהב אותה יותר אבל היא
מתעקשת שזה יותר מזה.

והימים חולפים, והמציאות משתנה. אבל זאת לא המציאות שלך בעצם-
רק השתקפות אצלה- ואתה, הרי-  לא יודע מכל זה דבר.