רגע של התפקחות מחלום, גם מחלום כל כך טוב.
אתה לא בשבילי, אין לנו סיכוי. ידעתי זאת מהרגע הראשון.
אבל היה כל כך נוח לתת לך לאהוב, היה כל כך נוח לאהוב בחזרה,
זאת האהבה שהייתי צריכה, לא אותך.
אתה היית נלווה, מן חפץ שזורקים אחרי השימוש, אחרי אהבה.
זונה קטנה שאספתי בצומת. רק עד לצומת הבאה.


אני יודעת - זה טירוף... אבל אהבתי אותך עד אין קץ.
יכולתי למות בשבילך , אם רק היית מבקש.

אודה לך חברי הטוב על שהיית התרופה שלי, ריפאת פצעי והעלמת
מכאובי
וכל זה בתוך החלום הגדול שלי, בתוך אשליה שאליה נכנסת ללא
ידיעתך.
לא אבקש ממך סליחה על כל מעשי, על אהבי אותך,
על הכנסתך אל הסודות של חיי. אבקש סליחה על השקר.
האשליה שאליה הבאתי אותך ועל כך שניפצתי אותה היום.
רימיתי אותך חברי, גם כשאהבתי המון.
זהו רגע כנות חברי, זהו רגע עצוב עד מאוד.
אומרים
כנות היא כואבת, השקר הוא קל. אבל לא ארצה לשקר לך עוד.

אהבה חברי היא הדבר הנפלא ביותר שקיים, לא תסכים?
ובזכותך אני יודעת זאת.
סביר להניח שלא אטעם ממנה עוד.
תודה לך על שהיית המזלג שממנו טעמתי. תודה לך על הכל.
לא , אל תבכה אהובי, כן, אתה עדיין אהוב,
זה שונה אולי, וטיפה מוזר, אך עכשיו אתה אפילו יותר קרוב,
אל תבכה, בבקשה, נגב את הדמעות, גם אתה טעמת אהבה, גם אני
הייתי מזלג,
ליצור יפיפה שכמוך יהיה עוד ממושלם וכואב זה שנקרא אהבה,
יום אחד יהיה שוב חץ בליבך האדום.

הנה לך ורד יקירי, ורד אדום של אהבה וכאב,
אזכור אותך תמיד יקירי ואכן יקר אתה לי עד קץ.


ואולי ידידי אתה לא קיים? האם גם אתה אשליה מתוקה?
אשליית אהבה?