על רצפת בטון, גבי אל הקיר
אני לוקחת עוד שכטה וכותבת עוד שיר
על איך נתתי נשמתי לעוד איש
על דמעות של בכוונה רק כדי להרגיש
השיער מתפרע והאיפור נמרח
כותבת מהר בשביל שלא אשכח
אני אוהבת אותך ואתה לא שלי
שפתיים רכות לא נועדו בשבילי
ימים שלמים בגן איטה עם רוח קלה
בשביל שירי אהבה למגירה נעולה
אף אחד לא אוהב אותי, כי ככה אני
מפסידה בכבוד בלי סיבוב שני
הדפים נגמרו כבר, העט לא כותב
ונשאר שלוק אחד שהראש יסתובב
אסור למות עכשיו, כי אמא תבכה
אז תחיו אתם, אני פשוט אחכה
פיקחת עכשיו, עצובה ולבד
עוד שיר מיותר על זה שאין לי אף אחד
ככה כל הימים, עוברים לבלי שוב
כמה שהכאב יפה כשהוא כתוב |
