הוא לא ראה כמותה
בכל ימיו על אף צעירותו
זקנותו ניכרה היטב בעיניו
עיפות וקשות היו
מבטו חודרני, שפתיו לוחשות
את שמה
אהב אותה כפי שלא אהב מעולם
והיא בליבה התמסרה לו
חודשים זלגו כמימי הנהר
על שפתו הם בנו להם בית
את סוד העצב שלו לא גילה לה
והיא בשלה לא רצתה בו
היה להם טוב
והיה להם רע
אך לרגע לא מעלו בליבם
בנצח אהבתם
הם חלפו וגדלו
ונולד להם ילד
שמלא את ביתם בצחוק מתגלגל
אך הכאב בעיניו
סוד יסוריו
נותר נסתר בפניה כירח אפל
ואפילו היא, בנשיותה הקולחת
ברוך שפתיה ומתק שפתה
במגעה המרגיע
בתום מבטה
לא הצליחה להבין
מה עובר בליבו
חייהם נמשכו
בכאב מעורב
בעצב, שמחה ועם סוד בליבו
דעך הוא איתו
עד שהגיעה עיתו
לחרוג ממנהגו ולפצות את פיהו
אך כשהשקט נגמר
כבר היה מאוחר
והיא נותרה מייבבת
על הקור בפניו.
עד היום ברחובות
היא עוברת, שותקת
מבטה מסגיר את האובדן והשכול
פניה יפות אך זיקנה נעוצה בה
נושאת בתוכה את הסוד הגדול. |
