אני לא יודע לאן לפנות: ימינה או שמאלה?

אני פתאום נתקל בקיר כזה ואני כל הזמן הזה מחפש את היציאה -
אני נמצא כבר כ-6 שנים בתוך זה ואני עדיין לא יודע לאן ללכת.
נפגשתי עם אותם קירות כבר עשרות פעמים, אני יודע כי אנשים
אחרים כבר סימנו את המקומות - רובם גם לא יצאו. מסתבר שהחוכמה
לא עובדת במקומות כאלה, ניסיתי כבר למפות את המקום ואפילו
ניסיתי להיזכר במתמטיקה מהתיכון, אולי זה יעזור לי.

אני הולך ועובר על פני אינסוף של קירות לבנים. חלקם בגבהים
שונים - אחד נמוך, אחד גבוה. יש להם גם עיצובים שונים - אחד
מחודד והאחר עם קשתות, אפשר לחשוב שאני בתוך בית מעצב
מטורף...
אבל כמה שהמחשבות האלה עוברות לי בראש, המצב כלל לא משתנה ואני
מרגיש כמו סיזיפוס, רק שאני לוקח על עצמי את גופי התשוש
והמורעב ולא גוש אבן כבד, את האמת... אני מרגיש שזה אותו הדבר
בדיוק - הולך כל הזמן בנבכי השאול הבלתי נגמר הזה ולא מגיע
לשום מקום, אני לא מונע מעצמי לשבות ללכת רק משום שאני רוצה
לשרוד ולהנות מהדברים שהכי אהבתי לפני שנכנסתי לפה. אהבתי את
ההרגשה הטובה בהליכה על שפת הים ביום חם, אהבתי את הדירת גג של
השני חדרים ומקלחת (ואל תשכחו את הנוף המדהים - בית הבושת של
סילבי) ואהבתי מאוד לנגן בטרומבון... אחחח... איזה כלי.

במקום הזה לפחות ניסיתי לתקשר עם האנשים אך הם כבר מזמן איבדו
את צלם האנוש שבהם. חלקם הולכים ללא שום מחשבה בראשם - מזעזע,
לא מודעים לדרכם בכלל, לפעמים דורכים ומתנגשים באנשים אחרים.
חלק אחר של האנשים פסקו להתאמץ, הם יושבים, הם לא רוצים,
העיניים שלהם נראות כמו זגוגיות מנופצות וחיוך... הם שכחו איך
לחייך.

אני כבר שש שנים פה ועדיין אני לא מוצא את השירותים...