ישנו עץ אחד. עץ אחד מתוך יער של עצים.
העץ הזה כרות ועירום, כמעט ולא נראה אל מול משפחתו התמירה.
ליטרים רבים של חיים זרמו באותו העץ.
רבים העלים היפים שהיו לו. לימים היה העץ המרשים והגבוה
מכולם.

רבים בחרו להתמסד על ענפיו המחממים.
עליו היו ירוקים ובריאים, ופירותיו משובחים גם הם.
שורשיו החזקים היו למושלים באדמה.

עונות רבות ידע העץ.
רוחות חזקות שגזלו את עליו הצחיחים. שלגים שגירשו את אהוביו.
גשמים שנתנו לו להבה לחיים. וחום קיצי שטיפח את גופו.

כל כך טוב הוא היה. חסה על אלו שנזקקו לגג מהרוח.
האכיל בפירותיו את הרעבים. חיבק את שכניו, ובשתיקתו לא ביקש
דבר.
רק רצה לתרום למען אחדות הטבע.

אך כמה שהטבע הרסני.
בצער רב, העץ היפה הזה נפול לו עירום באמצע היער שם הוא נתון
ללעג הכלל.

אין זה הוגן מחזה כה שפל. אינך רוצה לנקום את דמו?
אך מי הם רוצחיו?
האין הן מילות הבלים שכתובות על נייר?


נייר בדיוק כמו זה שבחרת לקרוא.