גרתי באילת ובחודשיי הקיץ הסתובבתי במיטה מצד לצד בכל לילה
קבוע, ואותו לילה מצד אחד לוציפר מחייך אליי ומהצד השני דרקון
יורק עליי אש.לא יכולתי היה חם והרגשתי שאני מאבדת כל טיפת
חמצן, קמתי שמתי נעליים לקחתי כמה בקבוקיי יין ואת התיק שלי
ונסעתי לים האדום...ישבתי על שפת המים טיפות קצף הגלים ניתזו
על כפות רגליי החשופות, הרוח החדירה קור נעים לעצמותיי.לקחתי
כמה לגימות מהיין האדום עצמתי עיניים והתמוגגתי על הטעם המלטף
את הלשון ברכות ומחליק לגרון בצריבות מתוקה. הנחתי את הכוס
הוצאתי דף והתחלתי לכתוב שמפעם לפעם אני לוקחת עוד לגימה כדי
לא להפרד מההרגשה של היין האדום שמעביר בי חמימות שאותה שובר
אוויר הים. שקעתי בכתיבה שפתאום טיפה מהים דגדגה לי את הרגל
והזזתי אותה בעדינות ובטעות הפלתי את כוס היין... הכל נהיה
אדום פתאום הים נהפך לים של דם שהביא גלים גלים של שלדים
וזעקות של מתים פרצופים בכל מיני עיוותים וידיים ששורטות אותי
וסוחפות את הדם שלי אליהן, הם תפסו את היד שלי ומשכו אותי
ניסתי להלחם עם היד השניה תפסתי את התיק והוצאתי יין לבן
שלמרבה מזלי היה פתוח, שלפתי את הפקק עם הפה והתחלתי להתיז
אותו אל ים הדם שנהפך ללבן והשלדים והפרצופים נכנסו בזה אחר זה
תחת התרכיכים של היין הלבן שנסחף אליי וחבש את הפצעים ומאז כל
פעם שהלכתי לים האדום הייתי מתיזה טיפות יין לבן אל תוך המים
ומרגישה ברוח הקרירה את התודה...