1
היה להם אותו ריח. היא לא גלתה זאת בעת שאחז בה בפעם הראשונה.
היא הזמינה אותו לריקוד. ראתה אותו רוקד קודם עם אחרת. נראה
היה שהם רוקדים קבוע. רקדו יפה. יפה מדי. ריקוד של כאלה
שרוקדים יחד הרבה. שלא רוקדים הרבה עם אחרים. שמכירים כל ניע
וסימן. בדרך כלל זה גורע במידה משמעותית מהיכולת שלהם לרקוד גם
עם אחרים. היא בכל זאת הימרה עליו.  הרגע הראשון תפס אותה לא
מוכנה לחלוטין. הלמה בה התחושה שמשהו גדול קרה. העולם עצר מלכת
כששם את כף ידו על גבה. בדיוק במקום הנכון. בדיוק במקום שלקח
לה אין ספור פעמים ללמד את בוריס שזה המקום. בוריס טייל עם חבר
בדרום אמריקה. טיול שלא יכלה להצטרף אליו והוא לא היה מוכן
לוותר עליו. חלם עליו עוד בטרם התגייס, ועכשיו , לאחר שהשתחרר
משלוש שנות קבע והתקבל לדוקטורט בטכניון, כולל מלגה מכובדת,
הגיע הזמן להגשים. היו לו בדיוק חודשיים וחצי , וזה היה מעט
מדי, אבל זה מה יש, ועם זה מנצחים.
עבר כבר יותר מחודש מאז שנסע.
ריקוד אחד הוביל לשני, והשני לשלישי, ובסוף מצאו עצמם רוקדים
יחד כמעט כל הערב. כשריקודי הזוגות פסקו, מיהרה לקדמת האולם
לריקודי השורות, להשיב את נשמתה. כשחזרו הזוגות, מצאה עצמה כל
פעם לידו. אני חייבת להפסיק את זה, חשבה לעצמה אחרי המחזור
השלישי. ניסתה לצוד את עינו של אורי לקראת סוף סבב השורות
הרביעי וגם הצליחה. הפעם לא רקדה איתו, זה שתכף תדע גם מה שמו.
רקדה עם אורי, וכשזה פזל הצידה לתפוס מישהי אחרת לריקוד השקט
עברה לארנון. ארנון תמיד שמח לרקוד איתה את הריקודים השקטים
יותר, לפלרטט ולקנטר אותה, גם כשחשבה שהוא יודע שאין לו סיכוי.
כנראה שמשהו שנעלם ממנה על עצמה היה ברור לו יותר.
- קוראים לי נתי, ולך?
- יעל
בהמולה על רחבת הריקודים צריך להתאמץ כדי לפתח שיחה של מעבר,
אבל ברגע שנעשתה החלפת השמות , נהייתם יותר משני זרים על רחבת
הריקודים. הם לא. הם לא היו זרים ממגע ראשון.
אט אט התמעטו האנשים באולם. הם מצאו עצמם מרחפים את הריקוד
האחרון עם עוד שלושה זוגות ויצאו מדממת האולם אל המולת העיר.
- צריכה טרמפ לאנשהו?
- לא, תודה, יש לי פה אוטו.
- טוב, אז להתראות בפעם הבאה.
- להתראות.
דרכיהם התפצלו והיא חשבה שלו היה יותר ג'נטלמן היה מואיל ללוות
אותה עד מכוניתה ברחוב החשוך, אך לא אמרה לו דבר.
שבוע שלם הוא ציפה בהתרגשות להרקדה הבאה. באותו יום בבוקר כבר
היה נסער לחלוטין, לא יכול היה להתרכז בעבודתו. מעולם לא חש כל
כך מהר משהו כל כך חזק אל מישהי. היא לא היתה הטיפוס אליו הוא
נטה להמשך. הוא אהב אותן סקסיות הרבה יותר, כך נטה לחשוב.
משדרות בחזותן מופקרות. האמין שחום אמיתי אפשר לקבל רק מבחורה
שחומה עם ישבן משמעותי וחזה שופע. והיא? בהירה כזו, פניה קצת
מבוגרות, דקת רגליים וגו. חזה בסדר. ישבן לא היה לה בכלל. לזה
הוא שם לב רק מאוחר יותר, אבל אז זה כבר לא שינה דבר. היציבה
שלה עשתה את זה. היציבה והתנועה. הגאווה ביציבה, בתנועה. והמבט
המרוכז.  
באותו שבוע הלך כל יום לחדר כושר. בדרך כלל הוא מסתפק בשלוש
פעמים, אבל לערב ההוא היה חייב להגיע בשיאו. את החולצה התכולה
הוא כיבס יומיים קודם וכבר גיהץ. גם את המכנסיים. לגבי הנעליים
היתה התלבטות קצרה, ההכרעה היתה כי לריקודים הוא בא עם נעלי
הריקוד שקנה באמסטרדם, הכי נוח ומאוד מקצועי. הפעם הוא הזמין
אותה. זה לא היה פשוט. צריך היה לקלוט את מיקומה בין הרוקדים
בזמן ריקודי השורות, לאבחן את הרקדנים הפוטנציאליים שעלולים
לפנות אליה או היא אליהם, ובדיוק בריקוד השורות האחרון להתמקם
קרוב אליה ככל האפשר. הוא לא אהב את ריקודי השורות, ולכן לא
למד אותם. אלה היו רגעי המנוחה שלו, כיוון שהקפיד לא לוותר על
אף ריקוד זוגות, ולו אחד. הוא אהב את הריקודים השוביניסטיים
האלה, כך הם הוגדרו. הבחור מוביל. הבחורה מובלת. הוא מחליט
והיא נענית לרצונותיו. הרקדן הטוב ביותר הוא זה שיודע להוביל
אותה להבין את רצונותיו. הרקדנית הטובה היא הנכנעת לכל גחמה של
הבחור שמוביל אותה, גם אם הוא החליט על סיבוב זה או אחר ממש
ברגע האחרון, ועל כן לא נתן לה התראה כלשהי על כוונותיו. אין
שוויון. אין ויכוחים. אהב את זה, דוקא משום שהגדיר עצמו
פמיניסט. הוא רצה בחורה שתהיה גם יפה בעיניו, וגם חכמה. מאוד
חכמה. לא אחת שעשתה תואר במדעי הדשא ויודעת לדבר על זה הרבה.
רופאה, עורכת דין, אולי מהנדסת. מישהי שתתן לו קונטרה. ושתהיה
חמה, וגם קצת נועזת במיטה. שתגרום לו להתלקח. שיהיה לה גוף
שכייף לחקור כל סנטימטר בו. ואם אפשר - שכשיכנסו לפאב יהיו כמה
עיניים שיסתובבו ויקנאו בו. ואז היא תהיה מלכה. הוא חשב שהוא
יודע לעשות מאישה מלכה.
הם רקדו יחד עד סוף הערב, מקפידים על המרחק המקובל. על המרחק
תפקידה של האישה להחליט. זו בעצם ההחלטה היחידה שלה בריקוד
הזה. פה הגבר צריך להיענות. זה היה בסדר איתה. לא כמו עם בת
הזוג הקבועה שלו, ששמרה על מרחק רשמי ובדרך כלל אפילו כמה
סנטימטרים רחוק מדי. זה לא נח להוביל מישהי כל כך מרחוק, הוא
תמיד העיר לה על כך, והיא היתה מחייכת את החיוך העייף שלה של
מתי תשתוק כבר ותן ליהנות מהריקוד. היא חשבה שהוא נודניק. בחור
טוב אבל נודניק. הם הכירו בבית הספר התיכון. מעולם לא היו
קרובים. היא חשבה שהוא סנוב, הוא חשב שהיא חנונית עם משקפיים
עבות מדי. הפגישה המחודשת שלהם בגיל עשרים וחמש על רחבת
הריקודים היתה מוצלחת יותר. היא כבר הסירה את המשקפיים בניתוח
לייזר, והוא נראה פתאום פחות מרוחק. השנים עשו לו טוב. לשניהם
בעצם. שני ברווזונים מכוערים שפרחו בגיל מאוחר. זה לא גרם לה
לחשוק בו, או לו לראות בה משהו אחר מעבר לבת זוג לריקודים
ולפעמים לשיחה של אחרי, באיזה פאב אפלולי. עדיף ריק מבחינתו.
תמיד יש יותר גברים בודדים מנשים בודדות בפאבים בשעות הקטנות
בהן נכנסו לשתות ולהתקשקש. אף פעם לא על נושאים שברומו של
עולם. תמיד נשים, גברים ומה שביניהם. אף פעם לא הסכימו, שני
דעתנים שכמותם. היא אהבה לפדח אותו, כהגדרתו. לשבת איתו ולנטר
בחורים אחרים. מירי, תפסיקי עם זה.  תביני, הוא היה מסביר לה.
מי שיצפה בנו יבין אחת משתיים - או שאנחנו חברים ואת מתחילה עם
בחורים אחרים, או שאנחנו סתם ידידים ואת משתמשת בי ככיסוי
להגיע לפאב ולהתחיל עם בחורים. בכל מקרה אני לא יוצא טוב מזה.
היא רק חייכה והמשיכה בשלה. את הפיצוי הוא קיבל על רחבת
הריקודים. שם היא גרמה לו להיראות טוב, זה מה שבאמת היה חשוב.
והעיקר היה הפרגון הטוטלי בנושא בני הזוג. זה היה דבר נהדר,
ודי נדיר. ברגע שהוא היה רואה שמישהו מעוניין בה על הרחבה היה
נעלם מייד עד לרגע שרצתה אותו, כך גם להיפך. בלי טיפת קנאה.
אנחנו זן נדיר, היא ידעה. הם היו זן נדיר מהרבה בחינות. גם הוא
וגם היא. דומים מאוד ומאוד שונים, לעולם לא יוכלו להסתדר כזוג
רומנטי. מסתדרים נפלא כידידים. בדרך כלל. פיצוצים גם היו, אך
שניהם בטחו בכוונותיו הטובות האחד של השני, גם ברגעי העלבון
והכעס הגדולים ביותר, וזה מה שהחזיק אותם כבר שנה שלמה חברים
טובים. הערב היה תורה לפרגן. שמעה ממנו עוד לפני שבוע על
הבחורה המיוחדת שהסעירה אותו ושהוא מקווה שתגיע הערב. לכבוד
האירוע גם היא הקפידה בלבושה. ידעה שזה חשוב לו שגם היא תיראה
במיטבה ביום בו הוא רוצה להרשים בחורה אחרת, ונתנה לו לבחור גם
לה את הבגדים לאותו הערב. הם גרו כמה רחובות זה מזה, כך שהוא
קפץ אליה לפני הריקודים כדי לעזור לה לבחור. זה היה קורה
כשרצתה להרשים מישהו או כשהוא היה רוצה להרשים מישהי. תמיד היה
לבוש היטב, כך שלא הרגישה צורך לייעץ לו בתחום, והוא גם מעולם
לא פנה אליה לצורך כך. מהצד השני זה היה שונה. הוא ניסה לעצב
מחדש את טעמה בבגדים. היא הייתה שמרנית מדי לטעמו. יש לך יופי
של גוף! הוא היה מתרעם. את צריכה להראות אותו, את לא יודעת
שגברים לא רואים מה שלא מראים להם? רק בשבועות האחרונים הצליח
לגרום לה לחשוף חריץ בין המכנס לחולצה שיתן לפופיק להציץ.
הרגליים שלה היו קצת עציות. אפילו יותר מקצת. תלבשי תמיד
מכנסיים הוא היה מטיף לה. את זה לא כדאי שיראו. אל תלכי עם
מיני. זה הורס הכל. אבל דוקא עם חצאיות קצרות ושמלות היא מאוד
אהבה ללכת, וכשצרפה אליהם גרביונים זולים זה נראה רע במיוחד.
היא רצתה להתלבש בסגנון קלאסי, והוא חשב שהרבה יותר מתאים לה
המראה הפרחי, אבל הוא בעצם אהב מראה פרחי על כל אחת, ידעה, ועל
כן השתדלה להיות קצת פרחה למענו רק לרגל אירועים מיוחדים, כמו
היום למשל. הבעייה שהאופנה היום איומה כמעט לכל אחת שהיא לא בת
שש עשרה דקיקה עם רגליים ארוכות בצורה לא פרופורציונאלית.
הגזרה הנמוכה הזו היא ממש אסון. קודם כל המכנסיים חייבות להיות
מאוד מאוד הדוקות באגן,אחרת יפלו, וזה עושה צמיגים ובטן גם
לבחורות רזות יחסית, ומבחינתה, מה שהיה הכי גרוע -  מטשטשת את
קו המותן ומוחקת את גזרת שעון החול שלה. אבל זו היתה הקרבה לא
גדולה למען מטרה נעלה - להעלות לנתי את המוראל. מעולם לא ראתה
אותו להוט כל כך אחר בחורה.
היא עמדה בצד וצפתה בהם רוקדים. הוא רוקד יפה, ציינה לעצמה
בסיפוק. מוביל טוב. תוצאות עבודה של שנה. כל הזמן התעקשה לעודד
אותו לרקוד עם אחרות, כדי ללטש ולשפר את הסגנון, וגם ללמוד
דברים חדשים. רק בזמן האחרון הוא העז לנסות. החשש מפני דחייה
הקשה עליו מאוד. כמעט שיתק אותו, אז הם נקטו בטקטיקה של לאתר
בחורה שתהיה היעד לריקוד הבא, לרקוד לפניה כך שלא תוכל שלא
להבחין ביכולות שלו, ואם קלטו את הבחורה מסתכלת, נפרדו בסוף
הריקוד והיא שילחה אותו לדרכו להזמין את הבחורה כאילו בדרך
אגב. זה היה הימור בטוח מאוד. למען האמת, לכל אורך התקופה בה
נקטו בדרך זו לא סירבה לו אף לא אחת. הכישלון היחיד האפשרי היה
שאותה בחורה תיתפס בזמן הריקוד על ידי אחר והם נאלצו לחפש יעד
חדש. דווקא יעל היא שהזמינה אותו, ציין בפניה. בחורה אסרטיבית.
כן, כך היא גם נראית. היא היתה מופתעת ומרוצה באחת מההתלהבות
של נתי. יעל בהחלט לא היתה הטיפוס שנתי ממהר להידלק עליו.
מיוחדת. יש לה מבט מיוחד, והיא רוקדת יפה. אלגנטי. לבושה יפה,
לא כמו הפרחלולות שמציפות את הרחבה. חתיכה אמנם, נו, טוב, לא
צריך לצפות ממנו לוותר על יותר מדי. אולי לא הטעם שלו, אבל
מרבית הגברים שהיא הכירה היו אומרים שהיא "שווה". הוא לא
מהטיפוסים שיכולים לצאת עם מישהי שאיזה גבר יוכל להגיד עליה
שהיא לא נראית טוב. להיפך. זכרה איך סיפר לה שהיה מעודד את
האקסית שלו לפתוח עוד כפתור במחשוף לפני שנכנסו למועדון, כדי
שכולם יוריקו מקנאה כשיראו את החריץ המרשים שלה. על כל אחד אחר
היתה אומרת - מגעיל. אבל לו היא סלחה. לא היה בזה רוע, רק
אינפנטיליות שלעיתים היתה חיננית ולעיתים הרבה פחות מזה. כמו
הנערים בתיכון שמודדים למי יש ארוך יותר, וזה לא עובר להם
לעולם. רק לפני כמה ימים ראתה בעיתון גברים מגוחך כתבה על אורך
איבר המין הגברי, כתבה שמזמינה את הגברים שקוראים אותה למדוד
ולדעת מה מצבם ביחס לגברים הישראלים לפי חתך מוצא. היא מצידה,
ניסיונה אמנם כלל פחות מעשרה איברים עד כה, והיא הסכימה שלראות
איבר מרשים זה די מסעיר, ולראות משהו עלוב במיוחד קצת מוציא את
החשק, אבל כל מה שבאמצע, וכל עוד הוא נראה יפה ואסטטי מספק
בהחלט את כל צרכיה. צרכיה שהיו לא מעטים, גיחכה קצת על עצמה.
שנה לבד זה קצת יותר מדי. בשנה הזו הכפילה את הפרטנרים במיטה,
ובה בעת למדה כמה זה טפל ומשאיר אותה יותר ריקה משהיתה קודם
לכן. היא היתה בת עשרים ושש, עם תואר ראשון בהנדסת מחשבים,
לקראת סיום התואר השני במנהל עסקים למהנדסים, מסלול שאיפשר לה
ללמוד זאת בלי נסיון תעסוקתי רב מדי, להבדיל מכל שאר התארים
בתחום שדרשו לפחות שלוש שנים בתפקידים ניהוליים. היא דווקא
אהבה את החיים הסטודנטיאליים, העבודה הזמנית שאיפשרה לה גמישות
בשעות ויקיצה מאוחרת בבוקר, אבל באמת הגיע הזמן להתחיל את
החיים האמיתיים בחברה יותר רצינית. זכרה את הברכה שקיבלה מהאקס
האחרון ליום ההולדת שכתב לה שבשבילה גם השמיים אינם הגבול. הוא
העריץ אותה. העריץ יותר מדי. טוב, על הסיפור הזה היא כבר סגרה
את הדלת, ועכשיו היא עם הפנים קדימה - לחפש בחור מבוגר ובוגר
שיעשה גם לה קצת בית ספר, אחרי שהיתה גננת יותר מדי זמן.
בינתיים הזמין אותה חיים. בחור גברתן ומרוצה מעצמו. היא דוקא
לא סבלה אותו. לא אהבה כאלה עם שרירים מנופחים שחושבים שזה
עושה אותם מאוד גבריים. נראו לה כמו הבובות האלה של פריזברי.
אפילו השם שלו דחה אותה. איזה מן שם זה חיים? הוא רקד היטב,
ידעה, לכן כבשה את דחייתה הגופנית ונענתה לו. אני ממש זונה של
ריקודים, הטיפה לעצמה. טוב, זה רק ריקוד, ונתי עם ההיא, שלא
ירגיש יסורי מצפון על שהיא עומדת בצד ומשתעממת.
אבל נתי בכלל לא ראה את מירי ברגע שיעל הופיעה על רחבת
הריקודים, וחייכה אליו את החיוך הקטן שלה. הקסם שלה היה נעוץ
בדברים הקטנים. בחיוך הקטן המלא משמעות. בתנועות קרסול שונות
משל כל אחרת. בקו הגבות שהתקרבו מעט בהבעה מרוכזת. בגבה
השמאלית שהרימה בתמיהה, ולפעמים בהלצה.
באותו ערב הם נפרדו רק בסבבי השורות. היא לא זכרה כי רקדה אי
פעם ערב שלם עם בחור אחד בלבד. הוא היה בכושר מצויין. רוב
הגברים שרקדה איתם היו קורסים ממזמן, אבל הוא התמיד ולתדהמתה
הרגישה שהיא מתחילה להתעייף. זו כנראה ההתרגשות שמשפיעה עלי.
מה עושים עכשיו? נשיקה. אני חייבת לנשק אותו. להרגיש את זה.
מזמן לא הרגשתי כזו תשוקה למגע שפתיים. מה אני עובדת על עצמי?
נשיקה עאלק.
- מתאים לך ללכת לשבת איפשהו?
- בשמחה, איפה בא לך?
- לא יודעת, ניסע ונראה איפה אין הרבה אנשים.
- אין בעייה, אני רק רוצה לעבור דרך הבית שלי להחליף חולצה.
אני רטוב כולי.
כן, הוא ממש נטף מזעה, בדרך כלל זה דוחה קצת, הפעם זה לא הפריע
לה בכלל.
- לא הגעתי לבד, תוכל להסיע אותי אחר כך להורים?
- כמובן.
- אז אני הולכת להגיד שלום ונלך.

בדרך אליו פטפטו, בעיקר על הריקודים ודמויות המפתח שעל הרחבה.
על חיים נפוח החזה והזרועות והישבן שלמרות כל ההשקעה תפס כרס
קטנה בזמן האחרון, על המרקידים שתמיד רבים זה עם זה ומשלימים,
אבל רוקדים יחד גם כשהם הולכים למיטה בסוף הערב עם אנשים
שונים. סיפר על הקשר עם מירי, קצת על העבודה, על השאיפה להתקדם
לתפקיד ניהולי כמה שיותר מהר, על ההזדמנות שנראה שתבוא בעוד
כשנה, כיוון שלא נראה שיש לו הרבה מתחרים ברמתו במחלקה. היא
סיפרה על תורנויות בבית החולים ועל האחות האחראית שבדרך כלל
בסדר איתה, אבל עשתה לה אתמול  את המוות. הוא התחיל לפנטז עליה
עם מדים לבנים. פנטזיה שגורה.
כשהגיעו לביתו לא התאפקה ובקשה לרדת לשירותים. רצתה לראות היכן
הוא גר.  דירה יפה היתה לו. קטנה אבל מסודרת בטוב טעם. מושקעת.
חדר השירותים והמקלחת היה מצוחצח וריחני. לא היה זכר לאישה -
לא בתמרוקים ולא בכל דרך אחרת. הם כבר נשארו שם, לשתות אספרסו
מהמכונה ורוגאלך מהמקפיא. הוא התנצל והסביר שבדרך כלל יש לו
עוגה מאפה בית אבל בדיוק סיים את החתיכה האחרונה לפני שיצא
לריקודים. זה היה שקר לבן. הערב הוא לא מסוגל היה להכניס כלום
לפה. זו מירי שסיימה בתאווה את עוגת התפוחים המיוחדת שלו שהביא
לה כפיצוי על הטרחה.  אחרי שעתיים של שיחה שעברו בלי להרגיש,
התנצלה ואמרה שהיא עייפה וחייבת ללכת לישון. ביקשה שיחזיר אותה
הביתה.
יש לו סבלנות. בשביל אחת כזו שווה לחכות עוד קצת.
במעלה המדרגות כבר לא יכלה יותר. הסתובבה והצמידה שפתיה
לשפתיו. מופתע אך מיומן הוא הגיב, אך היא מייד התנתקה, כאילו
חטפה כוויה. את הדרך לבית הוריה עשו בדממה כמעט, מלטפים זו לזה
את כף היד, מזרימים את המגע דרך העורקים אל כל הגוף.


2
מירי ידעה שאין לה ברירה אלא לחכות עד לערב שלמחרת, כשיחזור
מהעבודה. וידעה שגם אז ישתהה, יתחיל לפטפט על כלום עד שתתחיל
להתחנן כדי לקבל את הפרטים העסיסיים. אבל הפעם זה היה שונה.
- בוקר טוב.
- בוקר טוב גם לך. תגיד לי,  מה השעה?
- שמונה
הוא יודע שהיא לא פותחת את העיניים לפני תשע.
- קרה משהו?
- לא, למה?
- בטוח שכן, אחרת לא היית מתקשר, קשקשן. מה זה השעה הזאת. אתה
לא בעבודה?
- לא יכולתי לישון, לקחתי יום חופש.
נתי לוקח יום חופש בגלל בחורה?!
- אז עשית חיים הלילה
- זה לא מה שאת חושבת
- אני לא חושבת כלום, רק לוקחת עובדות, מוסיפה כמה הנחות
הגיוניות ומגיעה למסקנות באמצעות לוגיקה פשוטה. נו, איך היה?
- זה באמת לא מה שאת חושבת.
- או קיי. אז מה זה כן? הלכתם לשבת איפושהו?
- כן. אצלי בבית.
- הופה... אצלך בבית. יפה לכם. נו, ו?
- אמרתי לך שזה לא מה שאת חושבת. לא שכבנו אם את שואלת.
- לא שכבתם. ישבתם אצלך בבית, שתיתם כוס יין משובח ושיחקתם
דמקה?
- לא שתינו יין. דוקא קפה, ובגללך גם לא היתה עוגה להציע.
- בחורה באה אליך באמצע הלילה הביתה ואתה מציע לה קפה במקום
יין. התקלקלת.
- לא, יין לא התאים. רק ישבנו ושוחחנו.
- על מה שוחחתם?
- על כל מני. תקשיבי, אני בבעייה.
- משהו שאני יכולה לעזור?
- אולי. אני צריך עצה ממך. אבל קודם כל אני צריך שתביני שאני
ממש רוצה את הבחורה הזו, אבל ממש רוצה אותה.
- יפה, זו כבר התקדמות.
- למה את אומרת ככה?
- כי כשאתה אומר את זה אני שומעת בקול שלך משהו אחר לגמרי ממה
שאני רגילה אליו, ואני אוהבת את זה.
- טוב, ואני צריך שתשבעי ששום דבר ממה שאני מספר לך עכשיו לא
יוצא ממך לשום מקום אף פעם.
- נו באמת, למי יש לי לספר.
- לא משנה. פשוט אסור לך לספר
- אני לא מספרת לאף אחד שום דבר, תפסיק עם השטויות שלך. מה
העניין?
- יש לה חבר.
- יש לה חבר. ואיפה החבר?
- בחו"ל.
- החבר בחו"ל. מה הוא עושה בחו"ל?
- מטייל עם חברים.
- ולמה היא לא הצטרפה?
- לא התאים לה הקטע של טראקים בדרום אמריקה, וזה התנגש לה עם
הלימודים והבחינות וההכשרה.
- מה היא עושה בעצם, לא אמרת לי.
- היא אחות.
- היא כבר אחות, או עדיין לומדת?
- סיימה השנה.
- וזה מספק אותך?
- ידעתי שתגידי את זה. למה את חושבת עלי כל הזמן דברים רעים?
- אני לא חושבת עליך דברים רעים. אל תיקח אותי לא נכון, אבל
אני יודעת שחשוב לך שלבת הזוג שלך יהיה תואר שנחשב בעיניך.
- סיעוד זה לא מקצוע נחשב בעינייך?
- בעיני גם סוציולוגיה נחשב, אבל בעיניך ממה שאני זוכרת לא.
- לא יודע. היא לא ממצה את עצמה במקצוע הזה.
- אהה. היא נועדה לגדולות מכך.
- תפסיקי. מה עושים עם החבר?
- אתה לא יכול לעשות איתו כלום. זו היא שצריכה להחליט. אם היא
איתך, סימן שלא טוב לה איתו, אלא אם היא שרלילה, ולא נשמע לי
שאתה חושב שהיא כזו.
- היא לא כזו. היא בחורה טובה, וגם לא היה בינינו שום דבר
פיזי.
- שום כלום?
- נשיקה קטנה שהבהילה את שנינו.

הוא לא היה בטוח שהיא כזו בחורה טובה, אבל העדיף לחשוב ככה עד
שלא יוכח אחרת. הוא גם לא רצה שמירי תחשוב עליה רעות. זה באמת
מוזר. בחורה עם חבר שמתחילה איתך. מילא הוא היה מתחיל איתה,
והיא היתה מתפתה. בעצם היא רק הזמינה אותו לרקוד, ומשם זה כבר
לא היה בשליטת אף אחד מהם. זו לפחות היתה התיאוריה שמירי
פיתחה, וכיוון שהתאימה למה שהוא רצה שיהיה, העדיף לפעול לפי
המודל שהציבה. ההנחה הבסיסית היא שלא טוב לה עם החבר שלה, אבל
החליטה להתפשר. הוא יראה לה שהיא לא צריכה להתפשר על משהו פחות
טוב.
יש לו בערך חודש להוכיח לה שעדיף לה לבחור בו.
בכל אופן, נתי זכר שיעל עובדת היום משמרת בוקר, אז אפשר לארגן
פיקניק. הוציא בקבוק יין אדום יבש מהמזווה, הוסיף זוג כוסות
והקיש קלות להפיק מהן את הצליל המתנגן. עטף אותן במגבת דקה שלא
יתנגשו ויישברו והכניס אותן לתוך קופסת פלסטיק קשיח. הלך לסופר
לקנות כמה גבינות עיזים ולחם וחזר הביתה להכין מגש. מחצלת הקש
מוכנה כתמיד לכל מקרה בתא המטען. נשארו עוד ארבע שעות לשרוף עד
שיוכל לצאת לאסוף אותה בשלוש ממשמרת הבוקר הישר לחוף הים. ישב
מול המחשב ושיחק, והזמן טס.
היא היתה מופתעת ומרוגשת כשהתקשר אליה עשר דקות לפני תום
המשמרת להודיע לה שהוא מחכה למטה. שמחה שהביאה בגדים להחלפה
והתקשרה להודיע לאחותה שהיא מבטלת את השופינג שתכננו לאחר
הצהריים.
כששאלה לאן, רק חייך והמשיך לנהוג ולפטפט על הא ועל דא עד
שהגיעו לחוף. היה שם נעים. הם הדרימו עד שמצאו פינה מבודדת.
אכלו כזית. הבקבוק הסתיים בטרם שקעה השמש.
- איך בא לי להיכנס לים
- קדימה, בואי. אני נכנס איתך.
הם נשארו בבגדיהם התחתונים ורצו צוחקים למים. כשיצאו רועדים
התחבקו כדי להתחמם. השתמשו בחולצתו כדי להתנגב. התנשקו
והתגפפו.
היא ידעה שזה לא לעניין. ממש לא לעניין. אבל היא כל כך רצתה.
וזה היה כל כך טוב. הדברים הטובים ביותר הם תמיד האסורים.
העדיפה לא לחשוב על בוריס שאולי גם הוא עוזר למישהי להתחמם על
איזו גדת נהר. בוריס יותר יפה ממנו, לא יכלה להמנע מלהשוות. גם
יותר חזק ואחיזתו איתנה יותר. יכול להיות שגם יותר מוכשר
מקצועית. אבל בעיניים של בוריס מזמן לא ראתה את המבט שנתן בה
נתי, והמגע של נתי היה שונה לחלוטין. מרגיע, מתרפק. מבקש ולא
מצווה. כמו שהוא רוקד, כך התעלס איתה כשחזרו לדירתו. ברגישות
שלא חוותה מעולם. הוא לא בחור של זיונים הנתי הזה.
למרות שהציע וביקש לא יכלה להיעתר לבקשתו להישאר לישון. ההורים
יתחילו לשאול שאלות ולא היתה לה חברת כיסוי שיכלה לסמוך עליה
ששום דבר לא ידלוף בסופו של דבר לבוריס כשיחזור. ומי יודע מה
יהיה עד אז עם נתי?
להרקדה הבאה לא יכלה לבוא. מישהי דפקה ברז ברגע האחרון ורק לה
לא היה תרוץ מספיק טוב כדי להימנע ממשמרת הלילה.
- כייף לרקוד איתך היום. אתה שותק. מה קורה עם יעל? לא עדכנת
אותי מאז שהלכתם לים.
- מירי, גם אם אני משתף אותך בחלק מהדברים, אני לא מתכוון לספר
לך הכל.
- לא ביקשתי לדעת הכל, רק איפה אתה עומד איתה כרגע, אבל אם אתה
לא רוצה לספר, לא צריך.
- אין מה לספר. כייף לי איתה. יש ביננו משהו מיוחד. כימיה
מדהימה. טוב לי. רק ענן בשם בוריס שאמור לחזור לארץ עוד שלושה
שבועות ואמור להציע לה נישואין.
- מה פתאום נישואין.
- היא חושבת שכן, שזה מה שהוא מתכוון לעשות.
- ומה היא מתכוונת לעשות?
- היא לא יודעת.
- טוב, לפחות היא לא יודעת
- זה לא טוב
- בטח שזה לא טוב. נמשיך את השיחה אחר כך. אני מתה על הריקוד
הזה.
ריקוד הוביל לריקוד הבא, והיא המשיכה. הוא נשאר נשען על הקיר,
עד ששוב הגיעה מוזיקת סלסה ובצעד החלטי ניגש אל אחת מהצעירות
שענטזו היטב וגם הכירו את רוב התנועות. איתן היו הריקודים בדרך
כלל פחות בעלי שאר רוח אבל גם דרשו ממנו פחות. כרגע לא היה לו
הרבה מה להעניק, גם לא בתחום הזה.
לקראת השעה שתיים הוא פטר את מירי בשלום רפה והודיע לה שהוא
הולך לבקר את יעל במשמרת. מירי הסתכלה בו במבט מודאג. מחד
קיוותה שיצליח לו, מאידך, ככל שהסיפור תפס תאוצה כך נראה היה
שהוא בולע ממנה יותר מרור מדבש.
זמן לא רב לאחר שעזב החליטה שהזמן לפרוש. חופש זה נחמד, אבל זו
היתה תקופה של לחץ בעבודה, והיא לא הספיקה כל מה שהיתה צריכה
להספיק. זה היה מדאיג ומלחיץ לאור העובדה שכעת עבדה במשרה כמעט
מלאה בימות החול שבין החגים. די נמאס לה מהקטע של תיכנות.
השתעממה מהר. גם החברה שעבדה בה היתה בקשיים פיננסיים לא
פשוטים ואיימה לקרוס בקרוב אם לא יצליחו לגייס משקיע נוסף שיתן
מרווח נשימה לעוד כמה חודשים. זה היה שלב מתיש של דיבגינג -
כבר לא פיתוח או כתיבת קוד חדש, אלא תיקונים של קוד קיים.
תיקונים, שליחה לבדיקות, תיקונים נוספים וחוזר חלילה. עבודה
שחורה ומשעממת, ולעיתים קרובות מאוד מתסכלת. היא החליטה שהגיע
הזמן להתחיל להתכוונן למשרה קצת יותר מאתגרת עם אופק יותר
רחוק. ניהולי אם אפשר. כמה שפחות לכתוב. כמה שיותר לחשוב. קצת
פחות עבודה עם מסך ומקלדת.  הרבה יותר עבודה עם אנשים. הבעייה
היתה שהעיתונים ריקים כמעט ממודעות רלוונטיות. הכל היום עם
קשרים, משרות מפה לאוזן ממש. לא היו לה קשרים בשום מקום. גם לא
להורים שלה. צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים בתחום הזה, אחרת
היא תישאר תקועה איפה שהיא נמצאת עד שיסגרו את הבאסטה ואז המצב
עלול להיות עוד יותר גרוע.
הוא הגיע למחלקה בזמן המתאים, בשעה השקטה ביותר של המשמרת,
בדיוק לפני שהתכוונה להתארגן על הכנת מגשי הטיפולים. זה יכול
היה לחכות לסיום הקפה ששתו ביחד והעוגיות שהביא. גבר אופה. מצא
חן בעיניה העניין הזה. נזכרה בו עומד עם הסינר לייד הכיור.
נראה מקצועי במקום להיראות נשי כפי שחשבה שיראה כשראתה את
הסינור תלוי על הוו במטבח. גם האחות האחראית חיבבה אותו, ולא
שאלה שאלות. בעצם, היא אף פעם לא ראתה את בוריס, כך שלא יכלה
לדעת שמשהו לא בסדר. ומשהו בהחלט לא היה בסדר. היא השתדלה
להימנע מלחשוב על זה, ופשוט לתת לדברים לקרות. מה שכן, היה
צריך להיזהר מהחברים שלו שבריקודים, שלא יריחו שמשהו קורה
וידווחו לו. כבר מזמן לא הלכה לרקוד בתל אביב. אפילו שיצרף את
המירי הזו, שיראה כאילו הם סתם חבורה שרוקדת ביחד. מירי נראתה
לה חביבה ולא מאיימת. בהתחלה חששה שתראה בה מופקרת, אבל נתי
אמר לה שמירי בצד שלהם. לא שהיא היתה בטוחה שנתי והיא באותו
צד. נתי די חשף בפניה את רגשותיו והיא עצמה לא עשתה כן כלפיו,
גם כי עדיין לא יכלה להגדיר לעצמה וגם כי לא רצתה להחליט.

3
- איך היה לבקר אותה במשמרת?
- היה נחמד, את יודעת, בכל זאת היא שם במדים
- במדים. אה. אז שיחקתם חולה ואחות?
- לא, רק הלכנו למצוא לנו מיטה מתקפלת בצד. סתם. היה נחמד,
דיברנו שעה והלכתי הביתה.
ככל שנקפו הימים כך היה מאושר וחרד כאחת. השעות שבילה בחברתה
היו קסומות ומרגשות. כל דבר שאמרה או עשתה נשמע ונראה נהדר.
הוא אהב לרקוד איתה, לחוש את המתח הכמעט בלתי נסבל במרחק
ביניהם בשעת הריקוד, היה יוצא מהאולם לפניה ואוסף אותה אחרי
מספר דקות בכניסה, לוקח אותה לדירתו ומעסה את כפות רגליה שדאבו
מהריקוד על עקבים בגובה שמונה סנטימטרים, ורק אחר כך מטפס
למעלה. היה אורב לה בסוף משמרות לטיול לחומות של עכו או לראש
הנקרה או סתם לאיזו תצפית חדשה בחיפה. בסוף השבוע האחרון לפני
שבוריס אמור היה לחזור, נסעו עם מירי לרקוד בתל אביב, פגשו שם
פיגורות מוכרות מעולם הריקודים הצפוני, ושוב התנהגו כאילו אין
ביניהם דבר מלבד התשוקה לריקוד. הוא לא ידע מה היה בה שריגש
אותו כל כך, וחשש שמא היה זה הפרי האסור שעשה לו את זה. אולי
חוסר הזמינות שלה. או שהיה זה הרוגע שלה בנוגע לעתיד יחסיהם.
בחורות בגיל הזה מתחילות להיות בלחץ אחרי חודש. אתה אוהב אותי?
כמה ילדים אתה רוצה? מתחילות להשתלט על שטחים בדירה. זה מתחיל
מאיזור קטן במקלחת - מברשת שיניים ושמפו, פתאום הן משתמשות לך
גם בסכין הגילוח בשביל בית השחי. אחר כך אתה צריך לפנות להן
חצי מדף בארון. היא לא השאירה אצלו כלום. לא שאלה אותו איך הוא
מרגיש כלפיה. מה שנתן קיבלה בשמחה, ומה שלא - לא ביקשה. האם
בחופש הזה נעוץ היה אושרו? הוא העדיף לחשוב שאף אחת מהסיבות
האלה אינן דומיננטית יתר על המידה ושהם היו פשוט שני אנשים
ש"יש להם את זה" האחד עם השני. שחווים את הרגע ומוותרים על
המילים המיותרות. הוא כבר לא רצה רק את הרגע, אבל לא ידע איזה
עתיד הוא רוצה ואם הוא רוצה, איך יקבל אותו.
יעל החליטה שהגיע הזמן לשבת עם תומר כמה שעות על כמה כוסיות
ולנסות להחליט מה עושים. את תומר היא פגשה בעת שירותה הצבאי
כפקידה בקריה, ומייד היה ביניהם קליק. לא, לא מה שנהוג לחשוב.
הוא לא היה בקטע של בנות, לפחות לא בתחום המיני. המבוכה הרגעית
שחלפה במהירות בה התחוור לה העניין, התחלפה בחיבה עמוקה ותחושת
שחרור גדולה לידו. לא, הוא לא היה "החבר ההומו" שמספרים לו
הכל, שאפשר לחלוק כל פרט עסיסי, שלוקחים אותו כסיפור כיסוי
בתקופות של יובש לאירועים שונים. לא הקלישאה הרגילה. מה כן?
פשוט חבר טוב. כמו סטרייט, אבל בלי המתח שהיה לה עם חברים ממין
זכר. היו לה חברים כאלה, ואפילו לא היה ביניהם מתח מיני, בכך
היתה די בטוחה. הם לא רצו להשכיב אותה, אבל המתח שבין המינים
נותר בעינו. הם עדיין היו גברים, והיא עדיין היתה אישה. היו
להם את המחשבות שלהם על נשים, וגם אם הדברים לא היו כלפיה,
הרגישה תמיד שותפות גורל יותר אל "אחיותיה", בעיקר כשישבה עם
יותר מאחד מהם, תחת השפעתו המשחררת של האלכוהול. עם תומר תמיד
נפגשה אחד על אחד, בפאב כזה או אחר בתל אביב, לשיחה ארוכה אל
תוך הלילה ולפעמים עד הנץ החמה. היו נפרדים בחיבוק ונשיקה עד
לפעם הבאה שיכלה להיות אחרי חודש או אחרי חצי שנה, ועדיין
בתחילת כל פגישה הרגישו כאילו נפרדו רק אתמול. אהבה להתחבק
איתו, להרגיש את שריריו הדקים, דקים משלה. היה נמוך ממנה בראש.
היא ידעה שיכול להיות שהיא טועה בגדול, אבל לא יכלה להשתחרר
מהמחשבה שלו היתה גבר והומו, לא יכלה לעמוד מול קסמיו
הגופניים, אפילו בלי להביא בחשבון את יפי נפשו. החיטובים
העדינים של פניו הבובתיים, הנזם העדין באף, העגיל בגבה, השיער
שצבעו לא חזר על עצמו מפגישה לפגישה, השפתיים המשורטטות
בעדינות, האצבעות הדקות, הפלומה הבהירה שעטתה את גופו הילדי.
דימיינה עצמה כגבר חסון, כמו בוריס למשל, מתעלסת איתו, עוטפת
אותו, גוחנת עליו, אוחזת במתניו. בועלת אותו בתשוקה אכזרית.
אבל היא לא גבר, וכאישה נמשכה לסוג שונה לגמרי של גברים.
שריריים, גבוהים, בעלי נוכחות פיזית, עם תווי פנים גסים משהו,
עם כפות ידים גדולות וציפורנים גזוזות היטב. כרגע יש לה שניים
כאלה. או שלא? אולי בכלל מדובר בשתי ציפורים על העץ? הפעם היא
דיברה כל הערב והוא בעיקר הקשיב. בוריס בחור טוב. היא ידעה זאת
עוד לפני שהתחילו לצאת יחד. היה אחד הקצינים במדור בו שרתה. גם
תומר הכיר אותו והסכים שהוא בחור טוב. וישר וחכם. אבל לא
מעניין כל כך. גמלוני משהו, ולא כריזמטי במיוחד. לא שמה לב
אליו יותר מדי בזמן השירות. שנתיים לאחר שהשתחררה פגשה אותו
בריקודים. בתחילה ניסתה ללמדו, שמחה להראות שהפקידה יודעת משהו
יותר טוב מהקצין וגם קצת מתוך ידידות גרידא. מהר מאוד התייאשה
מתנועותיו הדחליליות ושילחה אותו לנסות ללמוד עם אחרות, ברמתו.
בשלב מסוים הבינה שהוא מעוניין בה, ולא רק כמורה לריקוד. מפאת
בישנותו לא עושה את הצעד הנדרש, על כן פנתה אליו היא. מאז הם
ביחד. לפעמים יותר טוב, לפעמים קצת פחות. בסך הכל היא אוהבת
אותו וחושקת בו. הוא טוב אליה. החיים נעימים איתו. הוא אפילו
עבר לחיפה כדי לגור איתה בדרך הים והיה נוסע כל יום ברכבת
לקריה. שבועיים לפני שנסע הסתיים החוזה בדירה, והיא הבטיחה
לחפש להם משהו יותר קרוב לטכניון, שיהיה לו נוח. בינתיים חזרה
אל ההורים. סיוט אמיתי. לא חשבה שאחרי שנה מחוץ לבית כל כך
תתרגל לעצמאות ולשקט. בעיקר לשקט. לבית ריק מאנשים ועל כן
מהמולתם. כשגרו ביחד, תמיד היה מגיע מאוחר, בדרך כלל מאוד
עייף. בעצם, הוא מעולם לא חיזר אחריה. קנה לה פרחים רק בשבוע
הראשון בו עברו לגור ביחד. גם בימי ההולדת היה קונה לה מתנות
פרקטיות עם ברכה סתמית. המין היה נחמד. לא יותר מזה. היו לה
יותר טובים ממנו, וגם פחות. בסך הכל לא דבר שלא יכול להשתפר,
אבל לא רע בתצורתו הנוכחית. קצת שמרן. לא מחבק כל כך. לא שולח
ידיים בשובביות כמו נתי. לא מפתיע. שיגרה. מהרגע הראשון איתו
היתה השגרה, אבל מי יבטיח לה שעם נתי השגרה הזו לא תגיע לאחר
שנה, שנתיים? ואולי לא תגיע שגרה? אולי ימאס לו מהר וכמו
שהתלקח כך יכבה? הוא דלוק עליה, זה ברור. היה ברור לה גם שזה
לא שווה הרבה. לעומת זאת, היציבות של בוריס שווה הרבה. הוא גם
כדור שינה מוצלח במיוחד. הוא אוהב לישון, והאהבה הזו לשינה
נוסכת עליה נמנום דובי. היא התגעגעה לתנוחת הכפית הקבועה שלהם.
ברגע שהתמקמו ככה לא לקח לה יותר משתי שניות להרדם. מה שבאמת
משגע אותה בבוריס זה הריחוק הגופני מחוץ למיטה, אבל יכול להיות
שבה האשמה. מהיום הראשון שרקדו ביחד ועל אחת כמה וכמה אחרי
שהפסיקו, הקפידה לשמור מרחק ממנו, כדי לא להרתיע רקדנים
פוטנציאליים מלהזמין אותה לרקוד. גם אם אין לו כישרון, היא
חשבה שאינה צריכה לוותר על הפעילות הגופנית שהצליחה להתמיד בה
מגיל שש עשרה, או גרוע מכך - להביא עצמה למאוס בה. על כן כל
הצופה ברוקדים לא יכול היה לקשור בינהם יותר מקשר היכרות רופף
לפי הגילויים הגופניים ביניהם על רחבת הריקודים. אפילו את
הריקודים השקטים העדיפה להקדיש לכל אחד אחר מלבדו. בהתחלה
התרעם קצת, אך כשהבין שהיא נחושה בדעתה - נכנע והלך לחפש לעצמו
מישהי לרקוד איתה, וגם מצא אחת, דווקא נחמדה. לפעמים היה מעז
ומזמין גם אחרות. היא פרגנה לו על כך, ועודדה אותו לרקוד, הגם
שידעה שאין סיכוי כי יגיע לרמה בה תוכל ליהנות מהריקוד איתו.
אולי המרחק הזה, לו הורגל, הקרין מקרירותו על האינטימיות
ביניהם? אם היא הביאה אותם למצב הזה, אולי גם תוכל לתקן את
המעוות? אבל קודם כל שבוריס יחזור, והיא תברר לעצמה מה היא
מרגישה. זה הכי חשוב. לתת ללב לעשות קצת עבודה, לעזור למוחה
הקודח בקבלת החלטות גורליות. אחרי שתומר דחק אותה קצת יותר
לפינה הודתה: הלב אומר לה ללכת לנתי. הראש אומר לבוריס. הראש
מבין יותר מהלב, וגם יותר אמין ממנו. אמינות זה חשוב, אבל הלב
מפיח בה חיים. היא לא רוצה לקבור עצמה חיים בגיל כל כך צעיר.
כשהגיעה לחיפה, עדיין בלי תשובה,  היה כבר בוקר, והיא קפצה
לאוניברסיטה לחפש מודעות ולהיכנס למאגר הדירות הממוחשב. מצאה
שלוש דירות פוטנציאליות והתקשרה לנתי, לשאול אם הוא יכול
להתפנות בשבילה הערב. לא היה לה מישהו אחר, והוא הסכים.
אלו היו ימים קשים בעבודה. ימים ששום דבר לא הולך בהם בקלות.
שפיזור הנפש שלו היה בעוכריו ובעוכרי הקוד שניסה לכתוב. ימים
בהם כל דבר קטן מרגיז, וכל דבר גדול יותר מוציא מהדעת. שאנשים
עם יותר מדי מוטיבציה מטריפים לך את השכל. שי, שישב קיוביק
לידו הגזים לגמרי. מה, אין לו חיים לבחור הזה? רצה לקבוע פגישה
בשעה שמונה בערב על האינטגרציה ביניהם. מעניין איך הוא יגיב
כשאגיד לו שאני תפוס הערב, מצטער. צריך ללכת עם היזיזה שלי
לחפש לה ולבעלה לעתיד דירה שתהיה נוחה להם. אולי אפילו נבדוק
ביחד את המיטה בחדר השינה לפני שנחליט שזה מספיק טוב. חה חה
חה. בסוף דחה את הפגישה. בלי לתרץ, עם לקבל מבט נוזף של מה שוב
יש לך לעשות הערב שיותר דחוף מלעמוד בלוח הזמנים ההיסטרי של
הפרוייקט, ואיך אתה מזניח בזמן האחרון את העבודה, זה בסדר כי
אני כבר אשתלט על העניינים אבל חסר לך שלא אקבל את הקרדיט על
זה.  
אפילו מירי היתה לצידה. מה אתה רוצה, אמרה לו. הצעת לה משהו?
הצהרת על כוונות שוות ערך לשלו? טוב, אז לא שוות ערך אבל שוות
משהו? מה יש לה איתך חוץ ממין מוצלח ופרפרים בלב? מירי בדרך
כלל צודקת, גם אם תמיד קשה לו להודות בכך, לכן עשה זאת לעיתים
רחוקות והביע  זאת בקול רם לעיתים רחוקות יותר. היא גם צודקת
בזה שהזניח אותה מאז שהכיר את יעל. למרות שאת זה היא לא אמרה
לו, יש דברים שהוא רואה לה בעיניים. אבל הוא הזהיר אותה שזה מה
שיקרה, אם תהיה לו מישהי מהריקודים. זה היה צפוי. חוץ מזה הוא
מאוד השתדל לא לקפח אותה לגמרי, אפילו לתל אביב נסעו יחד,
ואפילו שם הוא הקדיש לה די הרבה ריקודים. הוא לא ידע כמה הוא
לא היה בכיוון. הריקודים לא היו העניין. זו החברות שלהם
שהוזנחה. נגמרו השיחות של לפני ואחרי הריקודים. כבר לא אסף
אותה, ולא החזיר אותה. התקשורת המילולית ביניהם אבדה כמעט
לגמרי, וגם האילמת, בריקודים, השתבשה. גם כשדיברו, היה זה רק
על יעל ועוד יעל ועוד יעל. וגם קצת בוריס.
בערב בו בוריס נחת בחר נתי להישאר בבית ולרוקן בקבוק יין לבד.
מירי הציעה לו לצאת קצת, אבל הוא לא רצה אותה, לא רצה אף אחד.
בשתים וחצי דפק על דלתה. דפיקות חזקות וקצובות.
היא היתה כבר במיטה, וכמו תמיד בימי הסתיו החמימים - ערומה
לגמרי. היה ברור לה שזה הוא, רצתה להתלבש אבל פחדה שעד שתספיק
יעיר כבר את כל הבניין, אז פתחה לו את הדלת עטוייה במגבת
שהסירה במהירות מהקולב בחדר האמבטיה.
- או אה... איזה סקסית. מה קרה? לכבודי?
- לך שב בסלון, אני כבר באה. ותהיה בשקט.
- אה, אפילו את לא רוצה אותי. אף אחת לא רוצה אותי.
כשחזרה מצאה אותו שרוע על הספה, עצום עיניים, מחייך כתינוק.
כנראה חולם עליה, או על משהו טוב אחר. חלצה את נעליו, כיבתה את
האור,  והלכה לישון עם גופייה ומכנסי בוקסר. לקח לה קצת זמן
להירדם בשנית. מה יהיה איתם לא הטריד אותה כל כך, הוא יתגבר.
יעל אולי תבחר בו ואולי לא. לו היתה שואלת אותה היתה ממליצה לה
לוותר גם עליו וגם על בוריס, ולנסות לפתוח דף חלק עם גבר אחר.
אבל היא לא שאלה אותה, ולא עלה בדעתה להציע את עצמה כיועצת,
ולו בשל הנאמנות שחבה כביכול לנתי. הטרידו אותה יותר
הפרוייקטים שנותרו לסיום התואר השני, וחרב הפיטורין שמצאה לה
בחודש האחרון משכן של קבע מעל ראשה וראש עמיתיה לצוות. זה היה
רק עניין של זמן, היתה בטוחה, מה שהגביר את התסכול בעבודה.
היתה תחושה שכל מה שעשתה ילך במוקדם או במאוחר לטמיון והוציא
לה כל חשק לחשוב על פתרונות יצירתיים. היתה יושבת שעות ובוהה
בקוד בחוסר אונים. בחוסר רצון להפעיל את המח. חיכתה בכליון
עיניים ליריד התעסוקה בתחילת הסמסטר. אולי יהיה משהו. מצד שני,
היריד הזה מתקיים משהו כמו חודש חודשיים לאחר תחילת הלימודים,
ואולי מתאים לה קצת חופש מהעבודה בינתיים. בוריס וטיולו הזכירו
לה שהיא את הטיול המסורתי לא עשתה. ישר מהצבא נחתה בטכניון,
כאילו אין אפשרות אחרת, והיום היא קצת זקנה ומפונקת מדי בשביל
טיול תרמילאים "אמיתי". בקושי פעם, ובטח שהיום היא כבר לא
בנוייה לתנאי שטח, חשבה לעצמה. האדמה הקשה, היתושים שמזמזמים
מבעד לכילה, הרעשים המפחידים בלילה. בכל זאת היתה צביטה בלב על
חוויה שפוספסה כנראה. אבל אולי לא? אולי תספיק לקרנבל בריו עוד
השנה? תלמד סמבה מהמקומיים, תכיר טיילים צעירים מכל רחבי
העולם. נשארו לה עוד שני פרוייקטים בלימודים והיא חופשייה.
הקריירה תחכה, וגם הגבר של חייה יגיע מתישהו.
אשליות, צחקה על עצמה, היא חזקה בפנטזיות, אבל בחיים לא יהיה
לה אומץ.

4
היה טוב לנדוד, אבל טוב יותר לחזור, סיכם לעצמו, שמח למצוא
אותה מחכה לו בסוף שביל היוצאים המגודר. הרגיש דביק ומסריח
מתלאות היום, למרות שהתקלח לפני שנסע לשדה התעופה. טוב, עברו
כמה שעות מאז... התאכזב קצת כשאמרה שעוד לא מצאה להם דירה. גם
מזה שלא התעניינה כלל בסיפורים מהטיול. אם לה אין כח, אז מה
הוא יגיד? קרוע מעייפות התקלח. סוף סוף מקלחת של בית. קיר הגבס
שחצץ בין חדרו לחדר השינה של הוריו מנע מהם יותר מזיון מהיר,
אבל לא בטוח שגם בתנאים אחרים היה מסוגל להרבה יותר.
היה טוב לחזור לישון איתו. הוא הוריד קצת ממשקלו, נשאר עם עור
ושרירים בלבד. זה הדגיש עוד יותר את זויות פניו. היא החליטה
שזה דווקא מוצא חן בעיניה. כמעט שכחה כמה שהוא יפה. כמעט שכחה
כמה קל להירדם כשהוא במיטה, נצמדה אל גבו ועצמה את עיניה.
למחרת יצאו לסבב דירות. הדירה השנייה שראו התאימה. גם בגודל,
גם במיקום. קצת יקרה, אבל הוא קבע ששווה את המחיר, מה גם
שהכניסה מיידית. השוכרים הקודמים קיבלו מעונות ברגע האחרון,
ועל כן היו לחוצים על כל יום. גם הוא קיווה לקבל מעונות עוד
השנה, אחרי שיקבעו מועד לחתונה. דיברו על זה לפני שנסע.
מבחינתו אפשר היה לחכות עוד קצת, אבל כנראה כבר די הגיע הזמן,
וגם ההורים התחילו להציק לו. בעצם, למה לא? הוא אוהב אותה וטוב
לו איתה. היא יודעת לתת לו את החופש לצאת עם חברים לסנוקר או
סתם לשבת בפאב, לעשן, לשתות ולהעביר קטעים וצחוקים, וגם לדבר
על דברים שהיא לא מבינה בהם, בעוד היא עם הריקודים שלה. היא
פדנטית כזו, אז היא לא נותנת לו לנקות כי הוא לא עושה את זה
טוב מספיק. סבבא. בבית היא נותנת לו להרגיש גבר. היא מבשלת,
הוא מחליף נורות. היא שוטפת כלים והוא נועץ מסמרים, היא מנקה
והוא צריך לצאת לקרב כשמופיע ג'וק בבית. כשהם יוצאים קצת פחות.
חשוב לה שכולם יחשבו שהיא פמיניסטית ויש לה דעה על כל דבר, גם
אם היא הפוכה משלו. לפעמים היא עושה פדיחות גם לעצמה, אבל הוא
לא ראה הרבה נשים שעושות הרבה פחות בושות לחברים שלהם, חוץ
מאלה שפשוט שותקות, ואז אי אפשר לדעת אם זה מביישנות או שהן
סתם טמבליות אבל מספיק חכמות בשביל להפנים את זה בנוגע לעצמן,
או סביר יותר להניח שבן הזוג שלהן בחוכמתו טרח לעשות זאת.
בסיכומו של דבר היא היתה די מציאה, וכשיהיו ילדים היא תהיה
אחראית עליהם. הוא גם אהב לעשות איתה דברים. ללכת לשוק לקניות
וללמוד ממנה מאיזה דוכן לקנות ואיך לבחור מלפפונים ("דקים
ישרים ונוקשים, אתה יודע כמו מה"), איך לבקש מהקצב לחלק את
העוף ואפילו איך ללחוץ על הדג כדי לראות אם הוא טרי. אהב את
חוסר השליטה העצמי  שלה מול שוקולד או תותים. סלח לה על ההערות
בזמן נהיגה והעריך את כישרונה במציאת מקומות חנייה. בסך הכל
יהיו להם חיים טובים ביחד, ידע. אולי תחליט לעשות תואר שני כדי
להרגיש חכמה עם תעודות, אבל בסופו של דבר תהיה אישתו וזה התאים
לו מאוד.
השבוע הראשון עבר בהתמקמות בדירה, על צביעתה והתאמתה. כשהלכו
לרקוד ראה שהשתנו חלק מהרוקדים. הסטודנטים שסיימו את לימודיהם
ונפוצו לכל עבר פרשו ובמקומם באו חדשים. יעל הכירה חלק מהם,
אבל כרגיל לא טרחה להכיר לו אותם. בת זוגו לריקודים כבר מצאה
מישהו אחר לרקוד איתו, אך עדיין שמחה לראותו ולהקדיש לו לא מעט
ריקודים.
יעל  נעתרה לנתי רק לשני ריקודים בתחילת הערב. לאחר מכן תרצה
פעמיים את סירובה בעייפות. הוא לא הרפה והמשיך להזמין אותה.
בגלל שסירבה לו פיספסה די הרבה ריקודים באותו ערב. איזה ילד.
לא מבין שזה נגמר.
הוא באמת לא הבין איך כאילו השתנתה באחת. באותו ערב מירי לא
באה לרקוד, לילה לבן של סיום הפרוייקט. תמיד השאירה את הסוף
לרגע שאחרי האחרון, דבר שכפה עליה להקדיש את כל הלילה שלפני
ההגשה לתוספות ותיקונים אחרונים, לא משנה רוחב יריעת העבודה או
הזמן שעמד לרשותה קודם לכן. כשהתקשר אליה מתוסכל בדרך
מהריקודים הביתה נתנה  לו לדבר דקה ואחר כך פטרה אותו ב"נדבר
מחר אחרי ההגשה".  
הוא לא ישן באותו לילה. ניסה להבין היכן טעה, התהלך בין הסלון
למטבח, נישנש כל מה היה לו בבית, ומזל שלא היה הרבה. בבוקר נחת
אצל מירי בעיניים טרוטות כמעט כמו שלה.
בחירה אינה יכולה להתבצע כשהיא לא קיימת, סיכמה בפניו. אתה לא
העמדת לה אלטרנטיבה אמיתית לחבר שלה, כי אתה לא יכול או לא
רוצה, לא משנה למה, אז היא הלכה איתו. מה יש פה לא להבין?
- אז מה אני יכול לעשות?
- קודם כל אתה צריך להחליט מה אתה רוצה. אם אתה רוצה אותה על
כל המשתמע, אתה צריך לעשות. לא לדבר.
- מה לעשות?
- למשל להציע לה לגור איתך. ולא רק להציע. לתת את המפתח לדירה.

- לתת את המפתח.
- כן, לתת את המפתח.
- המפתח הרזרווי שלי אצל ההורים.
- נו באמת, אז תשכפל.
הוא לא ידע אם תענה לו כשיתקשר אליה, פחד מהסירוב. מירי היתה
שקועה במרץ בפרוייקט האחרון, וגם הוא הצליח איכשהו לחזור לשגרת
העבודה.
הלימודים התחילו וכיוון שבוריס לא היה בזמן שהמתרגלים חילקו
ביניהם את שעות התרגול נותר לו לבחור בין שני מקצועות, האחד עם
המון תלמידים ועבודה, והשני קל יחסית ומצומצם. הוא בחר בשני
ונפגש עם המרצה לתאם משימות. התרגולים הפרונטליים יחלו רק
שבועיים לאחר תחילת הסמסטר, כך שיש לו קצת זמן להתארגן, אבל
במקביל ציפה ממנו המרצה להופיע לכל ההרצאות כדי לעקוב אחרי
החומר וצורת הגשתו בכיתה. הבעייה היחידה היתה שהשיעור התחיל
בשמונה וחצי בבוקר.
לשיעור הראשון הוא לא הגיע. פשוט לא הצליח להתעורר לפני תשע
וחצי, ואחר כך נראה לו טיפשי להתארגן ולבוא בשביל להיות נוכח
מקסימום עשרים דקות מתוך שיעור של שעתיים. כשפגש את המרצה
במסדרון התנצל, וזה אמר לו שלא נורא, אבל שבפעם הבאה ישתדל
יותר. בערב הריקודים השני לאחר בואו של בוריס ראתה יעל שנתי
עומד להתפוצץ. מירי שוב לא היתה בשביל להרגיע ולהעסיק אותו.
כשרקדו ביחד שוב חשה את הריחוף, אפילו יותר מאשר בפעם הראשונה.
מהופנטת מההשפעה שהיתה לנוכחותו עליה הסתחררה איתו עוד ועוד.
נזכרה בערב ההוא שעמד במטבח, רק סינר למותניו. השף העירום
באמת. כן,  טבח בבית זה נחמד, אבל אוכל אפשר לקנות גם במסעדה
או מעדנייה אם מתעקשים לאכול בבית. אולי זה הפתרון? מסעדות?
בתי קפה? פאבים? יש כל מיני סוגים, ובכל אחד הריגושים
והאיכויות שלו. ואחרי שהולכים לאכול בחוץ, חוזרים הביתה לשים
את הראש על הכר המוכר והנוח. הרי כך נוהג העולם. כולם בוגדים
בכולם, או רוצים לבגוד ולא מעיזים. אולי לה זה מתאים באיזשהו
מקום, אבל בוריס לעולם לא יסכים לדרך חיים כזו. שמרן. לא חשבה
שהרבה גברים היו מוכנים. שהם יבגדו? זה בסדר. הם גברים וזה
בטבע שלהם. צריכים להפיץ את זרעם לכל עבר. אבל נשים? מה פתאום?
שישבו בבית ויחכו לגבר האובד שישוב הביתה מתלאות הדרך.
לקראת סוף הערב קלטה את בוריס נועץ בהם מבט מוזר. ידעה שתצטרך
לתת הסברים. ידעה שאם לא תספר נתי יספר, אולי מתוך יאוש. יגיע
למסקנה העקומה שזו הדרך היחידה בה יוכל להשיג אותה.
בדרך הביתה נסעו בשתיקה הרגילה שלהם. בוריס נכנס למטבח לקחת
כוס מים ומצא אותה מחכה לו בסלון.
- מה קרה, לא עייפה?
- לא. אנחנו צריכים לדבר
מה קרה? בימים האחרונים באמת נראה שהיא קצת לא איתו. רק שלא
תבוא אלי באיזו יציאה של זה לא אני, זה אתה, אחרי כל מה שעברו
ביחד.
- על מה?
- על נתי.
- מי זה נתי?
- הבחור שרקדתי איתו. ראיתי שהסתכלת עלינו.
- כולם הסתכלו. אתם רוקדים מאוד יפה ביחד. אני לא זוכר שראיתי
אותו קודם.
- הוא היה גם בשבוע שעבר.
- טוב, אם את אומרת.
אז מה איתו, עם הנתי הזה?
- אני פשוט רוצה להגיד לך משהו כדי ש...
- כדי שמה?
- כדי ש.. לא חשוב. שלא תבין לא נכון.
- מה אני אמור להבין לא נכון?
- את מה שהיה לי עם נתי.
- היה לך משהו איתו?
- כן, היה, ולו נדמה שהיה משהו יותר ממה שבאמת היה, והוא יכול
להיות ש...
- או קיי. מה באמת היה?
- היה קליק.
- קליק.
- כן, קליק.
- ומה עשית עם הקליק הזה?
- תראה, אתה היית שם, אני הייתי פה ולבד. והוא היה די ...
- יעל, תכל'ס . מה היה ביניכם. מה עשית איתו?
- רקדנו ו...
- חוץ מלרקוד?
- גם יצאנו.
- יצאתם.
- כן, יצאנו. לא משהו פיזי יותר מדי.
- לא שכבת איתו.
- לא. לא שכבתי איתו. אבל מבחינתו הוא מאוהב בי ורוצה יותר
ויכול להיות שיגיד לך דברים שלא היו.
הוא חשב שהיא משקרת, אבל לא רצה שתגיד את האמת. לא כעס על נתי.
דווקא הבין אותו. גם הוא לו היה במקומו לא היה מתנהג אחרת. ידע
שהיא שברה חתיכה מהקשר ביניהם. עכשיו זה אף פעם לא יהיה מושלם
כמו שהיה קודם. תמיד תהיה חסרה החתיכה הזו, ועל זה כעס. כעס
עליה נורא. הצליח להירדם רק בחמש לפנות בוקר. היא עבדה באותו
יום משמרת בוקר. בשעה תשע צלצל הטלפון ולא הפסיק . בסוף לא
היתה לו ברירה והוא ענה, כולו מטושטש.
- בוקר טוב בוריס!
- בוקר. מי זה?
- מאיר. זוכר? המרצה של הקורס שאתה אמור לתרגל? שוב לא הגעת
להרצאה. אני פה בשיעור אז לקחתי פלאפון מסטודנטית נדיבה כדי
לעזור לך לקום.
- אני כבר קם.
היה לו כשרון מיוחד לשקר תוך כדי שינה, ובדרך כלל אפילו לא
לזכור על מה דובר. הוא החזיר את שפופרת הטלפון למקומה והמשך
לישון.
כשהתעורר מאוחר יותר לקראת צהרי היום לא היה בטוח מה בדיוק
קרה. זה והשיחה עם יעל. כל הלילה ההוא נראה לו כמו סיוט אחד
גדול.
מירי הגישה את הפרוייקט האחרון, ובדרך החוצה ממזכירות הפקולטה
נתקלה במודעת דרושים. חיפשו תכנת עם שנתיים נסיון לתפקיד בעל
אופק ניהולי. זה נראה ממש תפור עליה, ועוד בחברה בה נתי עובד.
יכול להיות נחמד לעבוד איתו בקרבת מקום, לאכול צהריים ביחד.
לעשות שאו אוף במסיבות של החברה. מדליק. מיהרה לשלוף מהמחשב את
מכתב הפנייה הסטנדרטי, צרפה לו את קורות החיים ושלחה במייל
למחלקת כוח האדם. כל השאר יחכה עד שתשלים שעות שינה.

5
נתי החליט שהגיע הזמן לשוב לחיים נורמאליים, וקודם כל לנסות
"לנקות שולחן" בעבודה. כבר מזמן שכח איך זה היה להגיע מוקדם
בבוקר, לשתות במטבח העבודה כוס קפה בשקט הניאוני, להעיף מבט על
שולחנות עמיתיו ולהתיישב אל שלו. הפקידה של הבוקר חייכה אליו.
נזכר איך חשב פעם שהיא קוסית ואולי אפילו די אינטיליגנטית אבל
לא מספיק בשבילו. יתכן שטעה, אבל עכשיו הוא לא מחפש צרות. ראה
אותה מניחה ערימת דפים על שולחן מנהל הפרוייקט. מסתבר שהחליטו
לגייס עוד מישהו לצוות שיוריד את העומס הנוכחי ויצטרף למרוץ
הקידום העתידי. לאחר שחזרה למקומה הרשה לעצמו לעלעל בקורות
החיים, תהה אם יכיר מישהו מהם מתקופת הלימודים או העבודה
הקודמת. היתה רק אחת שהכיר, קורות חיים לא רעים בכלל. הוא ידע
שבמציאות היא עוד יותר טובה. שעם הכישרון שלה תעקוף אותו
בסיבוב אם רק תשתדל. בהחלטה של רגע שלף את הדף והעביר אותו
במכונת הגריסה, אחר כך התמקם במקומו והתחיל עם מיון הדואר
האלקטרוני.
יעל התקשרה אליו בערב, שאלה אם היא יכולה לבוא לבקר אותו מאוחר
יותר. בטח. היתה לו שעה לחכות. כל דקה חלפה במו נצח. לאחר עשרה
נצחים קם, נעל נעליו ונסע לחנות "טמבור" השכונתית לשכפל מפתח.
כשעבר בפתח הדלת צלצל הטלפון. מירי.
- מה קורה?
- שום דבר.
- טוב, יופי. פשוט הרבה זמן לא דיברנו.
- יכול להיות.
- מה קרה? אתה נשמע לחוץ
- שום דבר, בחיי. מה קורה איתך?
- אני בסדר. הגשתי את הפרוייקט האחרון והסטרט-אפ קרס. היום
פיטרו את כולנו
- לא כייף.
- ממש לא. תקשיב, שלחתי לפני כמה ימים קורות חיים לחברה שלך,
לאיזו מישרה שממש תפורה עלי. תוכל לזרוק מילה טובה למי שצריך?
- מירי, המשרה הזו לא בשבילך!
- מה זאת אומרת לא בשבילי?
- למדת מערכות מידע, שרשרת אספקה?
- לא, אבל
- את רואה? לא למדת! המשרה הזו לא בשבילך. את צריכה לחפש משהו
שיותר מתאים לך ולנסיון שלך.
- תגיד, מה עובר עליך? מה אתה צועק עלי?
- אני לא צועק
- מה כבר ביקשתי?
- מירי, אני צריך לנתק. יש לי אורחת. ביי.
זה היה נכון. יעל דפקה על דלתו הפתוחה ונכנסה. התיישבה לידו על
הספה בברכיים צמודות, מסתכלת אל התמונה שבקיר.
- סיפרתי לבוריס עלינו. הוא מבין וסולח, בתנאי שלא אהיה איתך
יותר בקשר.
- אז מה את עושה פה?
היא באה להסביר לו שהוא עדיין מוצא חן בעיניה, ושהגיעה למסקנה
שלא צריך להיות כל החיים עם אותו אחד. זה גם לא טבעי. בוריס
קצת אחרת ממנה בקטע הזה, אבל היא אוהבת אותו וטוב לה איתו, אז
הוא לא צריך לדעת.
היא באה להציע לו את מה שהיא יכולה כל עוד היא עם בוריס. הוא
לא האמין למשמע אוזניו. הסתכל עליה, רצה לסלוד ממנה ולא הצליח.
הוא עדיין רצה אותה, אבל לא ככה. המפתח עבורה בכיסו. רוצה ולא
רוצה לגעת בהה בה, עד שאספה את עצמה והלכה, משאירה את טביעת
חומה לצידו.

רק בשדה התעופה נזכרה מירי שלא לקחה שום ספר קריאה. נזכרה איך
התגעגעה נואשות לאותיות עבריות בפעם האחרונה בה יצאה מהארץ.
נכנסה לחנות הספרים בשדה התעופה ובחרה שני קבצים של סיפורים
קצרים. כשהתיישבה במושב המטוס, מתכוננת לשעות הטיסה הרבות
שלפניה, הוציאה אחד מהם, אבל עצמה את עיניה והשעינה ראשה
לאחור. יש עוד המון שעות וימים ושבועות וחודשים. אולי אפילו
שנים. כשהמטוס המריא נזכרה באמש. נתי לא היה שם. אבל יעל
ובוריס כן. זו היתה הפעם הראשונה שראתה אותם רוקדים ביחד. זה
היה כבר סוף הערב, והם רקדו את הריקוד האחרון.