יושבים בבית הקפה הקט,
מסתכל בעיניה החומות, שחורות.
מרים תריסי עפעפיה,
מסיט ווילונות חלומותיה,
עולה ומטפס בסולמות שהוצבו,
מהלך ברחובות חייה.
רואה ילדותה, משובת נעוריה,
רואה בגרותה, אובדן עלומיה.
חתונה בלבן, בכיר לב מחיייך,
בנים הבאים לאוויר העולם בצווחה של שחרור...
עבודה, לימודים, חדוות, אסונות...
אם שהלכה לה בטרם זמנה,
אחים, אחיות, חברים, חברות...
משברים ובכיות, ולא לדורות,
עומד שם ברחובות חייה, מציץ לאחור,
מבפנים חלונות הרי נראים לחלוטין אחרת...
צועד חזרה, לכיסא הממתין בשלווה,
מסתכל בה, רואה אותה, הפעם אחרת,
יפה כתמיד, מעט מהורהרת,
סוגר לאיטי ווילונות ותריסים,
הקפה התקרר ונגמר,
תה שלגמה, לימון עזוב בכוס דלוחה...
את החשבון בבקשה...
חשבון חיי ? לחשה.. |
