"צריך לפחות עשר שניות כדי לקחת סיבוב כזה.לי זה לקח חמש. אבל,
אתה יודע איך זה. כשיורים עליך ממכונית רודפת אתה נהייה נהג
שודים, גם אם אתה ללא ממש כזה.
שתבין-זה היה חמור. החבר'ה האלה מאחורי היו רציניים. הם ירו
כדי להרוג.
הכביש הרחב נגמר לי ונפלתי לכניסה של כפר. סתם כפר קפריסאי,
אני לא יודע איך קוראים לו. וההם- אחרי. אלה שם, אין להם
מדרכות אז הם הולכים על הכביש. והעגלות- שלא נדע ! רתומות
לחמורים שבקושי זזים. הוצאתי את הראש מהחלון וצעקתי להם :
קיבינימט ! עופו לי מהדרך. אתם לא רואים שרוצים להרוג אותי?!
צפצפתי כמו משוגע, אבל  זה בכלל  לא הזיז להם. יש להם זמן אלה.
למה- מי מת? אני, חולרות, אני מת אם אני לא מצליח לברוח מכאן
ומהר. טוב- לפחות אלה מאחורי הפסיקו לירות. יותר מדי עדים, אתה
מבין ?

אה...מי אני? אני שמואל. אבל אתה יכול לקרוא לי שמיל. כולם
קוראים לי ככה. חוקר פרטי. מומחה לאישות. העורכי - דינים
מהדרום מכירים אותי. הם שולחים לי קליינטים למצוא הוכחות שהבני
-זוג שלהם מזיינים מהצד.זה מוסיף המון בחלוקת רכוש בגירושין.
אני דווקא טוב בזה,  והכסף- אחלה. תמונה אחת טובה של זיון, כמו
שאומרים, שווה יותר מאלף מילים ובשבילי גם יותר מאלף דולר.

טוב,אז ככה אני זוחל אחרי עגלה עם ארגזים של ירקות. אלה מאחורי
סוגרים מרחק ואני יודע שאם אני לא עף מפה תכף ומיד זה ייגמר
רע. אז אני נותן פול גז,דופק את העגלה וזורק אותה הצידה. כל
הארגזים מתעופפים באוויר ונוחתים על  אלה שרודפים אחרי. זה
מעכב אותם קצת ונותן לי זמן להסתלק. לא יודע לאן אני נוסע-
העיקר לברוח. אתה מבין אותי? אני לא גיבור גדול ורוצה לחיות.
ככה אני דוהר איזה רבע שעה ואיכשהו מתחיל להירגע. אבל מה?
פתאום אני שומע סירנות מאחורי ויש לי במראה  שתי ניידות. מה
אני יכול לעשות? עצרתי. הייתה לי ברירה? לא הבנתי מה הם רוצים
ממני אבל כמו שאני מתחיל להתווכח עם השוטרים, אני רואה מרחוק
את אלה שרודפים אחרי. תכף ומיד נתתי לשוטרים את הידיים. בשביל
האזיקים. יותר טוב מעצר מכדור בראש,לא? ההם ראו שאני מוקף
משטרה והסתלקו.

איך הגעתי לכאן? זה סיפור ארוך. אבל, בעצם יש לי זמן. אז ככה:
אני במקור שוטר. 15 שנה בבילוש מחוז דרומי. בעיקר עבודה על
סמים. הרבה מארבים. פעם מצליח ועשר לא. בקיצור, פעם השכבנו
מארב למאניאק אחד, שהיה מוכר סמים לילדים. עבר במקום מישהו
שנראה לנו חשוד אז הבאנו אותו לחקירה. התברר שהוא לא קשור
לעניין. הוא היה חוקר פרטי שעשה שם  מעקב על איזו שרמוטה,
שבעלה רצה הוכחות, שהיא בוגדת בו. טוב-המעצר דפק לו את המעקב,
אז הוא כבר נשאר לקפה ודיברנו. ומה אתה חושב שהוא מספר לנו? על
תיק כזה, כמה ימים עבודה מ ק ס י מ ו ם, כמה כסף שהוא עושה,
אני מהמשכורת לא עושה בשנה! מה אני אגיד לך, קיבלתי חום. איזה
זמן דגר לי הרעיון בבטן אבל בסוף החלטתי. עזבתי את המשטרה
ונהייתי  פרטי. דבר ראשון  עשיתי סבוב טלפונים לכל העורכי-
דינים שהכרתי. אמרתי להם: אני פנוי להובלה. הם אמרו לי: אל
תדאג יא שמיל. ככה הם קוראים לי- שמיל, כי אנחנו בידידות. יהיה
בסדר, הם אמרו לי. ובאמת, כבר אחרי כמה ימים הטלפון  צלצל
ונכנסו עבודות.

מה אני עושה בקפריסין? פה אני בעבודה. לפני שבועיים באה אצלי
מישהי למשרד. אמרה שבעלה בוגד בה והיא רוצה הוכחות. רוצה
צילומים אשכרה, שהוא לא יוכל להכחיש.היא אמרה, שהוא  מוכר  לה
סיפורים שהוא כאילו עובד במשרד ראש הממשלה. כל כמה זמן המלעון
הזה נעלם לה מהבית. כשחוזר, מורח אותה שהיה בשליחות, יעני
חשאית. אבל מה, היא יודעת את האמת, רק צריכה את ההוכחות. לקחתי
תמונה שלו ואת מספר האוטו. סיכמנו  עשר אלף  דולר. אלפיה ביד
והיתר אחרי החלוקת רכוש. התיישבתי לו על הזנב ואחרי יומיים אני
רואה אותו נפגש עם איזה בלונדה רוסיה מבת-ים. נפגשים, שותים
קפה, מחייכים. אבל מה, לא חד משמעי. ברבנות בטח יגיד שעזר
בקליטת עליה. ואז, כמו שאני במעקב, ההוא נכנס לסוכנות נסיעות
ואני אחריו. אני עושה את עצמי קורא חוברת של טיולים ושומע אותו
מזמין טיסות ומלון לקפריסין. בשבילו ובשביל הבלונדה. איך שיצא,
הזמנתי לעצמי טיסה ליום קודם. מאה ירוקים לפקיד הקבלה במלון
והם קיבלו את החדר שהסתרתי בו את המצלמה. אני לקחתי את החדר
לידם ונכנסתי למצב המתנה.
מה אני אגיד לך? רק נכנסו לחדר- וכבר התחילו להזדיין כמו שפנים
ולי יש את כל זה על קלטת. בסוף, הוא מתלבש ואומר לה שהוא יורד
ללובי לכמה דקות. אני כבר מתחיל לקפל את הציוד. אבל, פתאום
אני רואה על המסך של המוניטור אחד כזה מפחיד, עם צלקת מתחת
לעין,נכנס לחדר. הוא שולף אקדח עם משתיק קול, מרוקן את כל
המחסנית לתוך הבלונדה ועושה אותה גבינה שוויצרית. מהפחד ויתרתי
על הציוד, לקחתי את הקלטת ודהרתי החוצה. בדרך לשדה התעופה
ראיתי את אלה שרודפים אחרי, אז התחלתי לברוח, נתקעתי בכפר ההוא
ובסוף גמרתי בידיים של השוטרים.

בחקירה הביאו לי מישהו  מהשב"כ שלהם. הוא אמר לי שנמאס להם
שעושים מהאי שלהם בסיס של ריגול וחיסולים. גם כן אמר לי,
ש"המוסד" שלח אותי  והם הולכים להפיל עלי את התיק של רצח
הבלונדה.
אמרתי לו: היי, הלו, תתעורר! אני- מהמוסד?! אני שמיל. חקירות
אישות. גם כן הראיתי לו את כרטיס הביקור שלי,  אבל המאנייק הזה
רק צחק לי בפרצוף.
אחרי יום אמרו לי: יש לך ביקור. בא אחד צעיר, נחמד, מהשגרירות
שלנו כאן. התעניין איך היחס אלי, איך האוכל ובכלל. האמת- חשבתי
שלמישהו שם למעלה איכפת ממני. אבל, אז הוא אומר לי שנפלתי
למשחק שגדול עלי בכמה מספרים ושהוא רוצה את הקלטת. תן את
הקלטת, הוא אמר לי, ואנחנו נוציא אותך מכאן. אתה רק צריך לסתום
ת'פה בחקירה. הבטחתי לו את הקלטת שהצלחתי להחביא מהשוטרים
שעצרו אותי. הייתה לי ברירה?
ומה התברר? אתה לא תאמין! זה שעקבתי אחריו, הוא  ב א מ ת  אחד
משלהם, מ"המוסד". שיחק אותה המלכודת דבש של הבלונדה. הם חשדו
בה כבר איזה זמן, שהיא מרגלת רוסיה בישראל. אז עשו לה את
"תרגיל רומיאו". הוא פיתה אותה והיא, בין האורגזמות, שפכה לו
את כל הסודות שידעה וככה הם עלו על רשת ריגול שלמה שהרוסים
שתלו אצלנו. נו- תראה איזה קטע! הבנאדם מזיין בשביל המולדת.
ואלה שחיסלו את הבלונדה זה הרוסים. הם עלו עליה שלכלכה ופתחה
את הפה ואחר כך גם ניסו  לגמור אותי, כי חשבו שאני קשור אליה.


זהו, זה הסיפור שלי. עכשיו אני תקוע בתא המסריח הזה לעוד כמה
ימים, עד שיוציאו אותי כמו שהבטיחו. טוב, לפחות שמו אותי יחד
עם עוד ישראלי.
ואתה- על מה אתה יושב כאן? סמים? וואלה!! באמת חשבתי שאתה מוכר
לי. תגיד, לא עצרתי אותך פעם? אתה בטוח? טוב, אולי זה רק מישהו
שדומה לך".
                             
(השמות, הדמויות והעלילה בדויים ולא היו מעולם).