בשנת ארבעים ושלוש, בתשעה עשר באפריל
עלה בידי קומץ  מועט כבוד ישראל להציל.
ידעו: העולם הנאור אף הוא לחלש בז,
ידעו: הופקרו חייהם ומחר יושמדו בגז
בימי רצח צלם אדם, בימי ביזיון ושוד
החליט ישראל העזוב למות מות-כבוד.
למען אלה אשר יבואו, למען כבוד העתיד
אלה שאחריהם יענדו בגאווה מגן דוד,
לא יחולל שמם הטוב, וקומתם לא תושפל
בזכר אבותיהם ,שמתו כצאן לטבח יובל,
מעשה נידונים למוות, מעשה של בחירי- העם,
אשר לא אבו לקבל את גזר דינם,
באור יקרות, לא ידענו, המרד זה יזהיר,
מרד חסרי מגן נגד כוח צבאי אדיר.
         לזכר לוחמי הכבוד
                         אשיר  -
        לזכר מורדי הגטאות -
                  למען יזכור
                        כל דור ודור!
בליל פסח.

פעמיים נשמעה שריקה, שתים אחרי חצות,
מחלקות החלו לזרום למקום ריכוז-משמרות.
עתה לא עת לנאום, לא שעה זאת לדיבורים,
עתה ינאם ה'שפנדאו' בשפת הכדורים.
היום יהיה שמח, היום בלי יוצא מן הכלל
ימחק כל גטו וארשה, עד היסוד יחוסל.
גנרלים ופלדמרשלים הכינו תוכנית להתקיף,
שמחים עובדי השטן לבוא חג האסיף,
כאן קבוצה תספיק מקום בריחה לחסום,
ופה במקרה של פצועים-תחנה של הצלב האדום,
ערוכות אלונקות בסדר, מפה על השולחן:
פלוגה אחת לשם ושתי פלוגות לכאן.
מתחברות החוליות לחיל כבד ורב,
בשרשרת פלדה ואש כל הגטו הוקף.
אלפי רוצחי ס.ס מתקרבים אל הגטו בשקט,
בביטחון מלא - העניבה היטב מהודקת.
סוף סוף נקבע היום את המשחק לגמור,
מברק כבר נשלח לברלין ובו דברים לאמור:
"גטו וארשה איננו, חוסל ללא מעצור."
ערב פסח  בגטו -יום הולדת ל'פירר'-שטן,
בשעה שש עומד כבר גלית מאומן ומוכן
לצאת ולרצוח את דוד הקטן!
בליל פסח, בתשעה עשר באפריל
היו בגטו וארשה יותר יהודים כרגיל.
בלילה זה לא יכלו אחים לשבת בדד,
בלילה זה יהודי שחי נע ונד,
יהודי שדמה לגוי ומפני מלשין הסתתר,
רצה עם קרוביו בגטו לילה להישאר -
כחולי עיניים ובחירי שערות
דוברי פולנית רהוטה, פניהם - מסכות,
הפעם הסירו מסווה, בלי פחד של מלשין
וישבו צוותא חדא וסעדו  "כל דכפין".

בלילה ההוא יצא הצו:
"לחסל את הגטו - אם גם בקרב!"

"באים לחסל אותנו!" השמועה במהירות עוברת,
אפילו עכבר קטן לא יפרוץ את השרשרת.
וכה גדול העצב, וכה אינסופי הכאב,
שלא מספיק הנשק לאלה, שבמרתף.
יסתתרו בתוך המקלט זקן ורך-לבב,
שמח  "הארגון הלוחם" ומתכונן לקרב.
פצצה מוכנה בשקית והמקלע טעון,
מעל הגגות והבונקרים שומרים אנשי הארגון.
רם רועמות מגפיים -עוד מעט והכל נרמס -
בשקט צופים הלוחמים מאחורי המתרס.
הם מתקרבים לנאלבקי, ורועשת שירתם,
על חוד הכידונים הם מרגישים כבר דם.
הו, מה יצעקו "איי ויי!" ו"שמע ישראל" מגוחך,
בתאווה ישקע הכידון לתוך גוף של ילד רך.
הלל  לנאלבקי :
סוף בא עתה על נאלבקי, סמל הגלות,
נאלבקי המסכנה, עליך היום למות!
רק סבא בקיבוץ יספר לנכדו בחיר שערות
על נאלבקי בווארשה,  הצועקת באלפי פיות
מהנץ החמה ועד שעה מאוחרת,
מתחשבנת בלי סוף, קונה ומוכרת,
נאלבקי ההמונית, המכה בלי הרף גלים,
נאלבקי המתעופפת על כנפי מעילים
מעסק לעסק, לעולם אין לה זמן,
במטפחת האדומה ומטרייה של שדכן,
שטר כסף מיוזע בידה כבר  מוכן.
נאלבקי המזיעה, העצבנית, הרוטטת,
באלפי חנויות קולטת, פולטת
אלפי אנשים -קולות..סחורות..
נאלבקי זאת קמה להילחם בסרדיוט!
שקט היום בנאלבקי, אין מקח וממכר.
אין עוד חנויות -עתה הכל כבר נגמר
וקנה המקלע צופה דרך כל סדק צר.
הם מתקרבים, הם באים, ובפיהם שיר אהוב:
"אתך לילי מרלן!"  צעדם בטוח, קצוב.

עצרו לוחמים נשימה בהביטם דרך סדק,
ישר אל הלב יקלעו, וילחצו על ההדק.
בין רגע נשבר
           הקצב - -
           ונפסק מיד השיר.
הלמו יריות בהם, כרעם ביום בהיר,
נפסק לפתע בפיהם השיר על לילי מרלן,
כעצים רקובים נפלו תחת מכת הגרזן.
שורקים בשמחה כדורים,
             הגולם נעצר - -
קשה להתפזר בשרשרת ברחוב הגטו הצר.
מבוכה  נכנסה  בשורות, ושוב יעוף בששון,
כאבן בידי צד-יונים  מנפצת את החלון -
רימון יד כבד מתרסק בתוך ההמון.
ישרקו בחזרה כדורים -חיל דבורים נרגזות,
מאחורי המתרס עונה נאלבקי לסרדיוט.
נאלבקי הרוכלת, נאלבקי העלובה
לכל עלילות  הנאצים נותנת היום תשובה.
נאלבקי הרוכלת בחצרות ובתוך שווקים
בגרוטאות, ברזל, דברים ישנים, בקבוקים,
נאלבקי הנאחזת בשרוכי הנעליים,
לספק לילדים לחם יבש ומים,
עתה היא יורקת ברזל, שאספה במשך שנים,
ברזל, פלדה, עופרת -אספו נא גרמנים!
כדור עונה  לבשר, עופרת לעופרת,
בשפת אקדחים ופצצות עונים אנשי המחתרת.
כדור פגע בקצין ורצץ לפתע המוח,
הגולם חסר פקודה החל מיד לברוח.
לא ראו עוד רוצחים קורבן, שעומד מנגד,
פחד איום אחזם והם החלו לסגת.
נשארו גוויות על המרצפת -
כעלים חומים בעת השלכת - -
נשארו מרצחים הרוגים ואתם נשק רב,
התחלקו מיד בשלל המנצחים בקרב.
הוסרו מהם המדים, התלבושת נחוצה,
לכיתת "גרמנים"  נהפכה בין רגע כל הקבוצה.



נאלבקי-"שוק פשפשים" בווארשה, שבו היוו הרוכלים היהודים רוב.
הקרב בנאלבקי  עם הצבא הגרמני היה  הראשון ואחד מקרבות רבים,
שניהל "האירגון היהודי הלוחם", גם אחרי  שהגרמנים  הציתו את
גטו וארשה.