יש לי יומיים
לארוז את כל משקעי-חיי בקופסאות קרטון
ועוד סופשבוע ארוך
לסדר לי בית חדש.
כמו בספר הילדים שהורשתי לבני
אני חיה קטנה שכל חייה מחפשת מקום משלה
ובכל פעם מגלה שעשתה טעות גדולה.
תמיד מתברר שהבית שבחרה שייך כבר למישהו אחר
ובכלל לא מתאים לה.
רק בדף האחרון היא מוצאת לבסוף את העץ
שגזעו הפעור מכיל אותה
עליו נושרים לחיקה
פרחיו מוגשים לה במתנה
ופירותיו מזינים אותה.
והוא רק שלה ולא תצוץ אף חיה
שתתבע על העץ בעלות ותגרש אותה מביתה.
ובינתיים הולכות וגובהות וכבדות ערימות
מעדויות חיי
ספרים ניירות תקליטים ציורים
כלי מטבח ציוד לגידול תינוקות
גיטרות רהיטים מכתבי אהבה
צמחים מכשירי חשמל קלטות
מצעים מגבות מעילים
דברים שבירים
מזכרות שאספתי מתנות שקיבלתי
שתי טבעות נישואין מיותמות
שני תליוני חצאי-לב
שתאריך מרוקן מתוכן חקוק בהם לנצח
שברי עצמות חשופים נוצצים בחושך
מעידים שפעם היו כאן חיים וחלומות
ועכשיו נותרו חורבותיו של בית רפאים
מכוסה כולו אבק
וצריך למצוא לו כוכב לכת חדש
ליצור בו צורת חיים חדשה
להקים ארבעה קירות חדשים
מעליהם תקרה
שיכילו ביניהם את הגוף והנפש את פעימות הלב
מתוך אופטימיות זהירה
שאולי הפעם
אולי רק הפעם
זה יהיה פחות כואב?!

4.3.03