העיגול השחור הגדול שאיתו היתה מלווה תמיד זיכה אותה בכינוי
זאת עם החומה, שאיתו חיה במשך רוב שנותיה.
מוקפת בחומה השחורה שלה היתה מהלכת בעיר וכולם כבר ידעו שאל
זאת עם החומה אי אפשר להתקרב וחום עז הגיע לכיוונו של מי שכבר
העיז לנסות להתקרב אליה יתר על המידה.
וכך כמעט מאז שנולדה היתה מסתובבת בשכונה וצורבת אנשים שניסו
להתקרב אליה.  
אפילו אנשי ממשל לא יכלו להתקרב אליה והניחו לה לחיות את חייה
כך.
איש לא ידע איך היא מתפקדת בביתה, איפה היא גרה, או כל פרט אחר
לגבי החיים הפרטיים שלה כולל את שמה הפרטי.
דקלה אהבה לנסות להתקרב לזאת עם החומה, גם אם ידעה שאיש לפניה
לא הצליח במשימה הזאת.
תמיד בשעה חמש בצהרים היתה מחכה לזאת עם החומה בתחנת האוטובוס
כי ידעה שכל רגע אמורה להגיע זאת עם החומה.
וכמה שהיו מזהירים אותה שלא להתקרב לא היה עוזר. דקלה היתה
נהנית להתחמם מהחום שגם אם לא הרג איש היה צורב מספיק בשביל
שאיש לא היה מעיז להתקרב שוב.  
וזאת עם החומה היתה עוברת שם מידיי יום ביומו ואיש לא ידע שהיא
מנסה להגיע לדקלה, הילדה הקטנה עם התלתלים הבהירים שהיתה מחכה
לה יום- יום בתחנה הקבועה ששם היתה עוברת במסע היומי שלה.
איש לא ידע שהצריבה המפורסמת נבעה מרגש מוגזם שהרגישה זאת עם
החומה כלפי אנשים שונים.  
רק זאת עם החומה ידעה שדקלה הצליחה לפרוץ משהו מן החומה, אך
העדיפה להדחיק את הרגש. למרבה הצער נכשלה בכך ודקלה היתה נצרבת
כל פעם מחדש.
גם דקלה עצמה לא יכלה לדעת מה גורם לה לחזור כל פעם לאותה
נקודת מפגש, שכן ידעה שהצריבה תגיע, אך כנראה היתה זו התקווה
שאולי תהיה זו היא שתשנה את זאת עם החומה.
המפגשים נמשכו, עד שיום אחד הבחינה זאת עם החומה שאנשים
מתלחשים סביבה ולא יכלה לשמוע על מה הלחשושים משום שהיו צריכים
לדבר על ידה בקול רם כדי שתשמע.
כאשר הן נפגשו ביום חמישי ההוא, בדיוק כשנה לאחר שהתחילו
במפגשים המוזרים שלהם הבחינה לפתע דקלה שהחומה שהקיפה את זאת
עם החומה הפכה להיות אפורה ולא שחורה.
דקלה צעקה זאת להיא עם החומה וההיא עם החומה שמחה לרגע על
השינוי אך לא ידעה אם להאמין או לא, משום שכל חייה שיקרו לה
וכך איבדה את האמון באנשים.
מראה שהגישה דקלה נתנה לזאת עם החומה את האישור הסופי לכך שאכן
החומה הפכה לאפורה. היא שמחה ורצתה לחבק את דקלה, וזה היה מוזר
לה כי מעולם לא הרגישה צורך לחבק מישהו, אלא רק להכיר אותו,
והרגש היה זר לה, אך היא לא ניסתה לחבק את דקלה משום שחששה
לצרוב אותה.
דקלה נקטה יוזמה והתקרבה אל זאת עם החומה. אנשים סקרנים התאספו
מסביבם לראות מה יקרה לדקלה שהעיזה להתקרב לזאת עם החומה
ושינתה את צבע החומה.
אך למרבה ההפתעה דקלה אכן הצליחה להתקרב לזאת עם החומה. להתקרב
יותר מאשר כל איש רגיל יכל להתקרב.
דקלה הצליחה להתקרב לזאת עם החומה רק בגלל הרגש השונה שזאת עם
החומה הרגישה לדקלה.
היה זה מחזה נדיר לראות את זאת עם החומה מחייכת, ודקלה קיבלה
את החיוך הזה.
וכך מידיי יום במשך שנה תמימה נוספת ניסתה דקלה לשנות את צבע
החומה ולבסוף להעלים אותה לגמרי.
מידי יום אנשים היו מתאספים לראות עד כמה תצליח דקלה להתקרב
לזאת עם החומה מבלי להכוות וכל יום היו מופתעים מההתקדמות.
וביום האחרון שהקציבה דקלה לנסיון הזה, כשהן נפגשו במקום הקבוע
ובשעה הקבועה, ראתה דקלה  שאכן היא הצליחה להעלים כמעט לגמרי
את החומה.
וביום ההוא, בפעם הראשונה מאז שהכירו,  שמעה דקלה את קולה של
זאת עם החומה והמילה  שאמרה לפני שנעלמה כליל היתה "תודה".
למחרת דקלה הגיע כרגיל לנקודת המפגש אך זאת עם החומה לא עברה
שם.
דקלה לא ידעה שזאת עם החומה היתה ממשיכה להגיע לנקודת המפגש אך
מאותו יום גורלי דקלה כבר לא הצליחה לזהות אותה יותר לעולם.
ושאר האנשים כבר התפנו לעיסוקיהם משום שחשבו שזאת עם החומה
נעלמה לגמרי ולא תחזור יותר לעולם.
מבלי החומה יכלה זאת עם החומה, שכבר נותרה ללא חומה, לנהל חיים
משלה בלי הכתבה של הסביבה כיצד לחיות את חייה משום שהיתה לה
החומה הזאת, אך היא לא ידעה שמאותו יום המסע לגילוי הנפש רק
התחיל.