יש כאבים שלמולם נמוג גם הטוב שברופאים
והכואב, יודע שכאבו הוא מהנדירים והנעלמים,
הולך בחכמת גופו האיטרת למקומות אחרים
למצוא בהם נחמה. אני משם.

יש שאלות שלצידן מתבלבל גם המנוסה שבמורים
והשואל, שכבר למד את מגבלתם של אובליסקים,
חוזר לביתו, סופר בדרך מרצפות, ממולל שאריות
לשכוח בינתיים, לזכור לעד. אני משם.

הרגע בו נכתב השיר מתמודד עם השארית
בה טרם נכתב והמשכה, בה אינו נקרא. הוא נמס
ונספג בקצות אצבעותיו של ילד הפוסע ברחוב, אוחז
כדור, אחוז תודעה מתעברת. אני משם.