אני בלונדון עכשיו - כחולה רחוקה ושקטה
FOOD&WINE קניתי לי שני תפוזים במרכול ההודי
ונשארו לי 10 פני עודף
הלכתי לטלפון - שלשלתי המטבע
וצלצלתי לאהובי הפסיכוטי לשעבר - דני
לשתי שניות, בדיוק מספיק כדי לשמוע אותו
אומר: "כן"
ולא פיפס יותר
לא רציתי להתאכזר אליו או משהו
רציתי להתקשר אחרי חודשים של שקט
אחרי שזרקתי אותו לאריות בארץ עזזל
רציתי להפר לשנייה בודדת את השתיקה
שכנראה הכבידה עליי קצת מידיי
לא יודעת, לנוח לעזוב
ללכת קדימה בלי להתפתות
ולהציץ מה קורה שם מאחור
אולי מישהו גווע ומושיט לי יד
קשה לי להניח לאהבה, גם כשהיא פסיכוטית
או אלימה כמו שלי ושל דני להתפוגג
לענני העבר
הטלפון צלצל -
מאמצע לונדון עד אמצע ראשון לציון
לא תפוס, צליל כזה טו... טו... טו
פתאום - "כן...", ניתוק
שמעתי: "כן"
צעיר,בריא, לא מסומם, לא עצוב, רענן
הוא הרס לי את כל התוכניות דני
עם ה "כן" הזה שלו
רציתי שיהיה מסומם ומטורלל מספיק
כדי לספק לעצמי עוד סיבה אחת
לזה, שכדאי ונכון לי
פשוט לתת לזה
להעלם לאויר השכחה
והוא הרס לי את כל התוכניות!
נשמע טוב כאילו הוא באמצע יום מוצלח
פיכח מסמים ואלכוהול - אפילו נורמלי
נשמע, כמו בימים הטובים שלנו
וזה לא נעים לי לשמוע
הוא אמור להתמוטט
שם בלעדי לעזזל!
יומני לונדון יוני 94 |