[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליידי בלוז
/
מעשה באף

מתי בפעם האחרונה הצצתם באף שלכם, בחנתם אותו מכל עבריו
והשוואתם בין האף שלכם לאפים אחרים? אני עושה זאת לעיתים די
מזומנות. לאמיתו של דבר בשנים האחרונות, כמעט יום יום, אם אני
נזכרת. לא שהאף שלי הוא משהו מיוחד. אף ככל האפים. לא גדול, לא
קטן, קצת סולד, לא מסוג האפים שצריך להיזהר מפניהם או להצטלם
בזוית קהה כדי שלא יראו את אורכו. אף ככל האפים, למעט תכונה
מוזרה אחת. כן, האף שלי חרד משמש. בכל פעם שהוא, כלומר האף, חש
בקרן אחת קטנה, הוא מסמיק מהתרגשות שנמשכת יום-יומיים-שבוע.
לפעמים יותר. כשהייתי צעירה, לא התייחסתי לרגשותיו ולא הקפדתי
לכסותו. כשבגרתי והבנתי את סכנות הקילוף כבר היה מאוחר מדי,
כנראה. כי האדמומית הקלילה לא עזבה אותו יותר, לא בקיץ ולא
בחורף.

התרגלתי, כמו שמתרגלים לנמשים, לשיער ישר ולשאר תכונות שאין
בלעדיהן. כאשר לפני בערך כעשר שנים שמתי לב שהאדמומית הפכה
דיירת קבע. קפצתי בין משימה אחת למשניה לפלסטיקאי. "תציץ באף
שלי," ביקשתי. והוא, הציץ ופסק, "ביופסיה." נו, שיהיה. מחכים
עשרה ימים וקצת יותר. לא מתרגשים יתר על המידה, מה כבר יכול
להיות, אך כשהתשובה מגיעה גם האף האדום ביותר מחויר. "תודה לאל
שעברת ביופסיה שזה בעצם הניתוח," אומר לי הרופא "ותגידי לי
תודה," כאילו שזה תלוי בו, "שזו לא מלנומה. רק סרטן עור מהסוג
היותר פשוט." נו, שיהיה. "תשגיחי ותגיעי לביקורת." אומרים לי
ואני ממושמעת. בודקת, משווה. כששוב הופיע כתם אדום אני ממהרת
לפלסטיקה, "תציץ באף שלי, פעם מצאו שם BCC." אה, אומר הרופא
ביופסיה ואולי הכי טוב ניתוח בשיטת MOSS. זה יבטיח שהאף יישאר
נקי.

ניתוח? נשמע רציני, אבל מה לעשות, שיהיה ניתוח. למזלי זה מסוג
הניתוחים ללא אישפוז. שוכבים, לוקחים חתיכה שמים תחת מיקרוסקופ
ומחליטים, "לא נקי, צריך לחתוך עוד קצת." אחרי כמה שעות וכמה
סיבובים, חוזרת סוף סוף התשובה המיוחלת "נקי."

אוף, אפשר ללכת הביתה ולשכוח מהאף? נדמה לכם. על אף עם
היסטוריה צריך לשמור, צריך להשגיח וצריך לבדוק. אחת לקצת
קופצים לפלסטיקאי, כן, אתם כבר יודעים אומרים תציץ באף שלי.

בפעם האחרונה שהייתי, פסק: "צריך ביופסיה." אז מה, אחרי זה
מחכה לי עוד ניתוח MOSS. לא, אומר הפלסטיקאי, יש לי משהו יותר
טוב, ומציע לי משחה. משחה? בחיי, רק משחה לא ניתוח, רק משחה
בשם EFUDIX. מה תעשה לי המשחה? אני שואלת לא מאמינה, נורא
פשוט, בטח, בשביל הרופא הכל נורא פשוט. המשחה אוכלת רק תאים
קדם סרטניים וסרטניים, אינה נוגעת ברקמה תקינה אז אם תקפידי
למרוח אותה במשך שלושה שבועות תיפטרי מהכל. הייתם מאמינים? בלי
דקירות, בלי הרדמה, בלי תפרים. רק משחה. נו, אולי עובדים עלי
בעיניים, אבל מצד שני, מי יודע. הכל אפשרי בימינו.

האמת, אני יכולה לחשוב על עוד כמה מצבים בחיים שהייתי רוצה
להשתמש נגדם במשחה כזו.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
כל פעם שאת
אוהבת את התל
אביבי שלך, את
אוהבת את זאת
שהתל אביבי אהב
שאהבה את
הירושלמי שאהב
את החיפאית
שאהבה את
האשדודי שאהב את
את הגן יבנאית.


(ואתם יודעים
איך זה גן
יבנאיות.)

המלגזן הזועם
מסביר למה לא
כדאי לאהוב תל
אביבים.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/03 4:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליידי בלוז

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה