מתי בפעם האחרונה הצצתם באף שלכם, בחנתם אותו מכל עבריו
והשוואתם בין האף שלכם לאפים אחרים? אני עושה זאת לעיתים די
מזומנות. לאמיתו של דבר בשנים האחרונות, כמעט יום יום, אם אני
נזכרת. לא שהאף שלי הוא משהו מיוחד. אף ככל האפים. לא גדול, לא
קטן, קצת סולד, לא מסוג האפים שצריך להיזהר מפניהם או להצטלם
בזוית קהה כדי שלא יראו את אורכו. אף ככל האפים, למעט תכונה
מוזרה אחת. כן, האף שלי חרד משמש. בכל פעם שהוא, כלומר האף, חש
בקרן אחת קטנה, הוא מסמיק מהתרגשות שנמשכת יום-יומיים-שבוע.
לפעמים יותר. כשהייתי צעירה, לא התייחסתי לרגשותיו ולא הקפדתי
לכסותו. כשבגרתי והבנתי את סכנות הקילוף כבר היה מאוחר מדי,
כנראה. כי האדמומית הקלילה לא עזבה אותו יותר, לא בקיץ ולא
בחורף.

התרגלתי, כמו שמתרגלים לנמשים, לשיער ישר ולשאר תכונות שאין
בלעדיהן. כאשר לפני בערך כעשר שנים שמתי לב שהאדמומית הפכה
דיירת קבע. קפצתי בין משימה אחת למשניה לפלסטיקאי. "תציץ באף
שלי," ביקשתי. והוא, הציץ ופסק, "ביופסיה." נו, שיהיה. מחכים
עשרה ימים וקצת יותר. לא מתרגשים יתר על המידה, מה כבר יכול
להיות, אך כשהתשובה מגיעה גם האף האדום ביותר מחויר. "תודה לאל
שעברת ביופסיה שזה בעצם הניתוח," אומר לי הרופא "ותגידי לי
תודה," כאילו שזה תלוי בו, "שזו לא מלנומה. רק סרטן עור מהסוג
היותר פשוט." נו, שיהיה. "תשגיחי ותגיעי לביקורת." אומרים לי
ואני ממושמעת. בודקת, משווה. כששוב הופיע כתם אדום אני ממהרת
לפלסטיקה, "תציץ באף שלי, פעם מצאו שם BCC." אה, אומר הרופא
ביופסיה ואולי הכי טוב ניתוח בשיטת MOSS. זה יבטיח שהאף יישאר
נקי.

ניתוח? נשמע רציני, אבל מה לעשות, שיהיה ניתוח. למזלי זה מסוג
הניתוחים ללא אישפוז. שוכבים, לוקחים חתיכה שמים תחת מיקרוסקופ
ומחליטים, "לא נקי, צריך לחתוך עוד קצת." אחרי כמה שעות וכמה
סיבובים, חוזרת סוף סוף התשובה המיוחלת "נקי."

אוף, אפשר ללכת הביתה ולשכוח מהאף? נדמה לכם. על אף עם
היסטוריה צריך לשמור, צריך להשגיח וצריך לבדוק. אחת לקצת
קופצים לפלסטיקאי, כן, אתם כבר יודעים אומרים תציץ באף שלי.

בפעם האחרונה שהייתי, פסק: "צריך ביופסיה." אז מה, אחרי זה
מחכה לי עוד ניתוח MOSS. לא, אומר הפלסטיקאי, יש לי משהו יותר
טוב, ומציע לי משחה. משחה? בחיי, רק משחה לא ניתוח, רק משחה
בשם EFUDIX. מה תעשה לי המשחה? אני שואלת לא מאמינה, נורא
פשוט, בטח, בשביל הרופא הכל נורא פשוט. המשחה אוכלת רק תאים
קדם סרטניים וסרטניים, אינה נוגעת ברקמה תקינה אז אם תקפידי
למרוח אותה במשך שלושה שבועות תיפטרי מהכל. הייתם מאמינים? בלי
דקירות, בלי הרדמה, בלי תפרים. רק משחה. נו, אולי עובדים עלי
בעיניים, אבל מצד שני, מי יודע. הכל אפשרי בימינו.

האמת, אני יכולה לחשוב על עוד כמה מצבים בחיים שהייתי רוצה
להשתמש נגדם במשחה כזו.