היא אף פעם לא הייתה מרוצה ממנו. תמיד הוא היה לא בסדר. "למה
אין לך עבודה נורמלית", "למה אתה לא מפסיק לעשן", "למה אתה לא
עושה כושר", "למה לא הלכת למכלת", "למה אתה בדיכאון". ואיך הוא
לא יהיה בדיכאון אחרי כל השאלות האלה.
הוא היה אמן, לפחות ככה הוא אהב לקרוא לעצמו, והיא פחות.
הייתה לו להקה שלא הצליחה, מהמון סיבות. הם היו בשוליים של
הסצינה התל אביבית, שכבר בכל מקרה לא העריכה להקות כמו פעם.
היו לעיר דברים יותר מעניינים להתעסק בהם עכשיו מלהקות שוליים
מתחילות. אף פאב לא הסכים לקבל אותם להופעות, רק פאב אחד,
"אדום". וההופעות שם לא הספיקו לאף אחד מחברי הלהקה לכלום,
ובטח שלא לו, לזה שהייתה לו גם חברה. הוא לא אהב להסתפק במועט
ואהב ללכת על הגדול, היפה, עם הסטייל. היה מעשן רק סיגריות
יקרות, תמיד היו לו בירות במקרר, תמיד אהב לקנות בגדים יפים של
רוקרים.
והיא - היא כבר לא זכרה למה היא אוהבת אותו. היא ראתה אותו
פעם בהופעה, כשעוד היו המון תקוות ללהקות כאלו, שעוד היה למה
לצפות, וזה פשוט קרה. הוא ירד, הלך לבירה בבאר, והם דיברו, וזה
פשוט קרה. עוד באותו לילה היה להם את הזיון הכי מדהים, והיא לא
סתם אומרת, היא לא אחת שנותנת בערב הראשון.
אחרי חודש כבר היה ברור שזה רציני, שזה לא היה סתם זיון לערב.
הם עברו לגור ביחד, והוא המשיך לנגן. היא מצאה לעצמה כל הזמן
עבודות זמניות, פעם מלצרית, פעם שוטפת כלים, כמו כולם בעיר
הזאת. אבל זה עדיין לא היה מספיק, וכשכן היה אז היה מספיק
בקושי. וגם היא וגם הוא לא היו מאושרים מהמצב, אבל נשארו
ביחד.
גם הוא לא הבין למה הם נשארים ביחד. הרי כל כך קשה, ובכל ערב
הם חוזרים ומדברים על אותם נושאים דפוקים, על כמה שחרא ולא
מחתימים אותו על משהו, על כמה שנמאס לה מכל העבודות האלו והיא
רוצה בכלל ללמוד משהו. והוא היה אומר שהוא לא מבין למה היא
באמת לא מתחילה ללמוד, והיא הייתה אומרת שהיא לא מבינה למה הם
לא עושים משהו מסחרי יותר, "רק לתקליט הראשון, שייכנס קצת כסף
הביתה לאישה המסכנה". תמיד היא קראה לעצמה "האישה המסכנה",
והוא שנא את זה, כי הוא ידע שהיא יודעת שהוא מסכן בדיוק כמוה.
ככה הם חיו כמה חודשים, עד שיום אחד היא פשוט באה הביתה בערב
ואמרה לו שמחר בבוקר היא כבר לא כאן. היא עוברת לגור עם שלמה
ארצי. כן, שלמה ארצי שאתם מכירים. נכון, קטע מוזר, אבל קורה.
היא מלצרה באיזה פאב, שלמה והלהקה באו לנוח מחזרות לאלבום חדש,
וזה פשוט קרה. הוא השאיר לה פתק עם הטיפ של המספר שלו. בהתחלה
היא חשבה שזה בדיחה של מישהו, וגם אם לא - מה זה משנה, הבנאדם
כבר סבא, מה היא תעשה עם חרמן זקן כמוהו עכשיו, למה היא צריכה
את זה. והקטע שהיא בכלל לא חשבה על מה שזה יעשה ליואב, החבר
שלה, כבר ממש לא היה לה אכפת מזה, הוא פשוט לא היה בראש שלה
יותר. אבל היה לה משעמם, אז בשביל הקטע היא הרימה טלפון לשלמה,
שלמה ארצי. ושלמה ענה והיה מאוד נחמד כמו שהיא קראה תמיד
בראיונות איתו והם קבעו להיפגש לקפה, לא בפאב שלה.
שלמה עישן בטירוף בפגישה הראשונה שלהם, אבל משום מה איתו זה
לא הפריע לה כמו עם יואב. זה היה בסדר, שיעשה מה שעושה לו טוב.
ופתאום היא אמרה למה לא, בעצם, הוא נחמד, וזרמה אחלה שיחה, אז
הם עלו אליו לדירה. והיא כבר ידעה שאולי היא בעצם כן אחת
שנותנת בערב הראשון. מצד שני, אולי עדיין לא - הרי מדובר בשלמה
שלנו.
ולחבר היא לא סיפרה כלום, והוא לא שאל, ולא ידע. לא ידע עד
לאותו ערב שבו היא באה הביתה והודיעה לו שהיא עוברת לגור עם
שלמה ארצי. בהתחלה לא היה לו אכפת, כאילו, היה לו קצת אכפת,
אבל הוא ידע שזה כבר באמת לא מה שהיה פעם, וחשב כבר הרבה על
היום הזה, אז הוא פשוט אמר "טוב, אם זה מה שאת רוצה", ונתן לה
ללכת. הם כבר לא הזדיינו באותו ערב.
והיא באמת עברה לגור עם שלמה ארצי. והם היו בעיתונים, וראו
אותם ביחד בטלוויזיה, ממש "האישה שאיתו". וכולם ידעו שדנה
יעקובי היא החברה החדשה של שלמה ארצי. וכולם אמרו כמה היא
נהדרת.
אבל גם ליואב קרו דברים מעניינים בחיים. החתימו אותם בחברה
עצמאית קטנה, לייבל לא ידוע, והם הקליטו דיסק תוך שבוע. הוא לא
היה מסחרי, אבל יותר מסחרי מהחומרים המוקדמים שלהם. והם שלחו
את זה ליואב קוטנר, והוא ממש התלהב, ויואב והלהקה הבינו למה.
היה לשיר שלהם גימיק, גימיק שנתן להם פתאום ראיונות בעיתון
ושידורים בטלוויזיה ובחורות ועניינים, ופתאום יואב מצא חברה
חדשה שאהבה אותו באמת, והוא כבר עשה כסף, והדברים התחילו
לזרום, ופתאום השמיעו אותם כל הזמן.
ואז שלמה ודנה נוסעים במכונית, ופתאום הם שומעים ברדיו את
הפזמון "את אומרת לי לכתוב משהו מסחרי, רק לתקליט הראשון,
שיביא כסף לאישה המסכנה, ואני אומר לה, דנה יעקובי, את בגדת בי
עם שלמה ארצי, ואת כל כך זונה".
ושלמה מוריד את דנה בצומת הקרובה, נותן לה חמישים שקל כמו
שנותנים לזונה, ונוסע אל האופק.
               ואז דנה הייתה באמת אישה מסכנה.