יום ראשון של עבודה. שעה ראשונה. רק הספקתי להכניס את הקוד
לחנות וכבר חבורת שתיינים הסתודדה מחוץ לפתח הדלת. מסתכלים
עליי כמו על איזה נתח בשר שצריך לכבוש.על היום הראשון למרות
שלא הפעם הראשונה שהם פה ולא הפעם הראשונה שאני עובדת פה.הם
אותם אנשים, עם אותם בקבוקים, אותם סיגריות.
יושבים, מסובבים ראש אחרי כל בחורה שניה שעוברת ולצערי היום הם
התיישבו מול דלת החנות. ואני מנסה להיות מחוץ לטווח העין
שלהם.
מת
החנות הזאת מתה פשוט.
מת
שמישהו יבוא כבר. שעתיים עברו, אין נפש חיה והם עדיין מסתכלים.
רק בעל המכולת שליד נחמד. יש לו חיוך ביישני כזה והוא תמיד
מוכן לעזור לי לפתוח את הדלת במשמרת הבוקר. כל כך חם כך שהברזל
מתרחב ואינני מצליחה לסובב המנעול ולפתוח את הדלת המזורגגת
הזאת אז האביר (למרות שהוא כל כך לא אביר ולא ניראה כזה) בא
לעזרתי ואני חבה לו תודה. אבל על מה? הרי גם ככה אף אחד לא
בא,תמיד ביום שלישי בוקר מת.שמה דיסק, שירים רומנטיים מסתכלת
על הבגדים נו בטח כל כך יקר שאף אחד לא בא,למי יש כסף היום
לקנות טרנינג (למרות שהוא מבד מעולה..) ב150 שקל או חולצה
(למרות שהיא ממש יפה ומבד איכותי) שעולה 100 שקל אבל לעזאזל
זאת רק ג-ו-פ-י-י-ה.
למרות,למרות,למרות אני עושה פירסומת אני חושבת.
20 שירים עברו,בסוף השיר ה20 הדלת נפתחה.
הללויה.
נכנס לתוך השממה בחור,העלה עיקבות אנוש הנראות לעין מרוב האבק
שהתפזר בכזאת טבעיות על הריצפה.
הישיר מבט,חיוך ואז: "היי,אני צריך עזרה."
"בשביל זה אני פה לא?"
צחק ואמר "כניראה שכן."
"אז במה אפשר לעזור".התחלתי את תפקידי במשפט פתיחה ידוע
ללקוח.
"אני צריך נעליים."
"אין בעיה"
"אתה רוקד?"
כן אני רוקד ג'אז מודרני בלהקה"
וכן הוא ניראה שרירי וחסון ניראה בדיוק כמו רקדן יותר מדי טוב
בשביל שייפול בדיוק במשמרת שלי. כנראה שהשתיינים היו שווים את
זה. תודה לכם שתיינים רציתי לצעוק אבל אז נדמה לי היו חושבים
אותי למטורפת, לאחת מהחבורה שלהם.שתיינית מתוסכלת.
התיישב,הוריד נעליים. הרגשתי שהוא נועץ בי מבט כזה בזמן
שהורדתי קופסה של נעלי אייר סניקרס מהמדף העליון. פתחתי את
הקופסה"מידה 40 נכון?"
"איך ידעת?"שאל בפליאה חמודה שכזאת.
את האמת שלא היה לי מושג, מרוב הלחץ גם יום ראשון שחזרתי לאחר
חופשה של שנה וחצי מהחנות וגם הוא הגיע אז כל המערכות של דברים
בסיסיים כמו לשאול איזה מידה אתה נשכחו ממני בהבזק.אז למזלי
קלעתי בול.
ושוב תודה לכם שתיינים שלי.
"פשש עובדת מצטיינת. אם הייתי יודע זאת הייתי מגיע לכאן לפני
הרבה זמן."
הסמקה. שלי כמובן.
"את גם רוקדת?"
כן אבל איך יד..."לא הספקתי לסיים משפט והוא אמר"אני רואה לפי
הנעליים שלך"(אלה נעלי ריקוד בדיוק כמו שהוא הלך לקנות ניראות
כמו נעלי ספורט אבל מיוחדות לריקוד...)
"אה כן אני גם רוקדת "
"ג'אז?"
"גם. בלט במיוחד"
"אה יש לי פה רקדנית."היציאה הזאת ניפלטה לו.
"לא הייתי אומרת רקדנית" בנימה של זלזול עצמי(כרגיל)
"אני חושב שכן. תני לי להמשיך לחשוב כך... כי אני משום מה
בטוח"
"אוקיי אני אתן לך להמשיך לחשוב" עניתי משום מה.
"בדיוק עכשיו יש אודישנים ללהקה שאני בה את מוזמנת אני אשאיר
לך פרטים אם תרצי..."
"אני אשמח באמת רציתי לנסות את מזלי בכמה אודישנים."חייכתי
והוא רשם על פתק את הפרטים. התיישב בחזרה קשר את השרוכים.
השיער שלו נפל בצורה יפה שכזאת שרציתי לצלם ולצייר את התמונה.
אמ... גם רקדן וגם יפה.את זה תמיד רציתי. לעשות את זה עם
רקדן.
הוא מודד נעליים למען השם ואת כבר מפנטזת לאנוס אותו?
תתביישי!
הוא התחיל להסתובב קצת בחנות "הן מעולות אני אקח אותם, ואת
האמת גם אם הם לא היו כאלו הייתי קונה אותם גם ככה"
ולמה זה? שאלתי. לא מבינה.
"כי היית כל כך מקסימה ו...."
אני ישר נכנסתי כדי לתקן אותו" ו... אולי היית משנה את דעתך
אילו היית רואה את התשלום לפני שהיית מגיש לי את כרטיס האשראי
שלך...מקסימה מקסימה....אבל 400 שקל לא חבל?
"הממ... 400 שקל? תקעת אותי פה" נהיה נבוך.
"שטויות אבל החמיא לי תודה לך...(ולא לשתיינים)הם לא היו שם,
כנראה הלכו למלא את המלאי החסר. הייתי יכולה לדעת זאת בוודאות
כי כל הבקבוקים היו ריקים. לחלוטין.
"אני שמחה בשבילך שאהבת. אני רק אשים בשקית. אתה רוצה את
הקופסה ביחד או לשים רק את הנעליים?"
"רק את הנעליים תודה"
"בבקשה והקבלה בפנים" השבתי.
הוא התחיל ללכת ואני לא... לא הבנתי למרות שאני יודעת את
התהליך לקוח נכנס,קונה,יוצא אבל הלקוח הזה לא רציתי שיצא.
מרוב שחשבתי כל כך הרבה לא ראיתי שהוא הסתובב. ואמר" אפילו לא
שאלתי איך קוראים לך, את האמת שיש כל כך הרבה דברים שלא שאלתי
שהייתי רוצה לשאול".
חייכתי אליו חיוך גדול. ראיתי את העיניים האלו כחולות כל כך.
תמיד נמשכתי לעיניים אבל לא לצבע,אל הפנים, אל המבט הזה המשהו
הזה שטמון בעיניים,ובעיניים האלו ראיתי הרבה. הרבה ממעט הזמן
שראיתי אותו.
שתיקה קטנה.
"רציתי לעשות איזה טסט עם הנעליים את יודעת לראות איך הם, יש
סיכוי שנעשה טסט?"
צחקתי "כן. למרות שאני לא נוהגת לעשות ללקוחות טסטים של נעליים
אחרי הקנייה. אבל הליכה תמיד טוב במיוחד עם מישהו שהציע כל כך
יפה...
הסתכלתי על השעון 3 שעות.
משמרת הסתיימה, היה אחת נעלתי קופה,סגרתי אורות והצלחתי אפילו
לסגור את הדלת עם אביר אמיתי.